מדינת ישראל נ' מלכה

גזר דין

בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, הודה הנאשם בעובדות הבאות:

בתאריך 7.7.2009 (יומיים לפני שמלאו לנאשם 20 שנה), לפנות ערב, נפגש הנאשם עם אחד שלומי לוי ועם המתלונן. השלושה הלכו אל גן הפסלים בבית שמש. שלומי בא בטענות אל המתלונן על כי מסר עליו דברים בחקירה המשטרתית , נשא אותו על כתפו אל תוך הגן. לאחר מכן, קשרו הנאשם ושלומי את ידיו מאחורי גבו ואת רגליו, כיסו את פניו עם חולצה, השאירו אותו ליד בור והלכו להביא חוטים נוספים. כשחזרו, אמרו הנאשם ושלומי למתלונן שישחררו אותו אם יבטיח להביא להם 1,000 ₪. במהלך הארוע הידק הנאשם צינור גומי מסביב לצוארו של המתלונן ושלומי הכה את המתלונן בפניו. רק אחרי שהמתלונן הבטיח להביא את הכסף שנדרש להביא, שוחרר.

למחרת היום פגש המתלונן את הנאשם ושניהם נסעו יחד אל בית הנאשם. שלומי שהה שם באותה עת. שוב קשרו שלומי והנאשם את המתלונן בידיו וברגליו, הפעם לכסא, לקחו חוט חשמל קרוע חיברו אותו בקצה אחד שלו לשקע ואת קצהו השני קרבו למתלונן. לאחר מכן קשרו את חוט החשמל סביב צוארו של המתלונן ומשכו את המתלונן באמצעות יתרת החוט לכיוון רגליו עד שהמתלונן חש לחץ וכאב בעורפו. לאחר מכן שלומי קרב מסור ידני לרגלי המתלונן ואמר שכל רגל שלו שווה 300 ₪. שלומי דרש מן המתלונן 600 ₪ שאם לא כן יקטע את רגליו.

בהמשך, שלומי העביר את המתלונן למחסן הנמצא בבית הנאשם, מקום בו שרר ריח רע חזק. בתוך כך אמר שלומי למתלונן "תישאר כאן ביחד עם יעקב עם השיניים שחורות" וגרם לו להבין כי מדובר בגופה שנמצאת במחסן יחד עימו. שלומי הכה את המתלונן קלות על רגליו באמצעות אלת בייסבול ויצא מהמחסן. לאחר כ- 10 דקות הוציא הנאשם את המתלונן מן המחסן והוא ושלומי קשרו את המתלונן לחלון, קשרו חוט לבן על צוארו ואיימו שיהרגו אותו אם לא יתן להם כסף ותכשיטים.

בהמשך, הנאשם ושלומי שחררו את החוטים באמצעות מצת שקרבו לגופו של המתלונן וגרמו לו לכוויות, השעינו את מחצית גופו מעבר למעקה הבית ושלומי שאל את המתלונן כמה הוא מוכן לשלם כדי שהוא לא יזרוק אותו למטה. המתלונן בכה וצעק והנאשם ושלומי שחררו את המתלונן. הניחו אותו על שולחן סנוקר וניסו לפגוע בפניו באמצעות כדור, אך מאחר שהמתלונן הרים את פניו הכדור לא פגע.

המתלונן יצא חבול בגופו בשריטות, חבלות בעורף ושתי כוויות ביד ימין.

על יסוד העובדות המתוארות לעיל, הואשם הנאשם , על פי כתב האישום המתוקן, בעבירות בסחיטה בכח, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

באישום השני לכתב האישום המתוקן – מתוארות העובדות שלהלן:

בתאריך 15.4.10, סמוך לשעה 01:30, שהה המתלונן במסעדה במרכז המסחרי בית שמש. הנאשם הגיע למקום וביקש לשוחח עם המתלונן. כאשר פנו השניים לחניון בקרבת מקום, הנאשם סטר בחוזקה למתלונן, הכה אותו בראשו באמצעות אגרופיו, השכיב את המתלונן על הרצפה ובעט בו בגב. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן סימני שפשוף בראש ובגב וכאבים בראשו והוא נזקק לטיפול רפואי.

על פי עובדות אלה, מיוחסת לנאשם באישום השני שבכתב האישום המתוקן, עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית.

כאמור, הנאשם הודה בכל העובדות המפורטות לעיל במסגרת הסדר טיעון עם המאשימה. עוד הוסכם בין הצדדים כי יוזמן תסקיר מבחן בטרם יישמעו הטיעונים לעונש והצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם.

הנאשם אישר בפני את הודאתו במסגרת הסדר טיעון את הבנתו את העובדות המיוחסות לו.

בישיבת בית המשפט בתאריך 13.11.11 הורשע הנאשם על פי הודאתו כאמור והופנה אל שרות המבחן, הן מן הטעם שהיה בגיל 20 בעת ביצוע המעשים, הן על יסוד הסכמת הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, הן על יסוד טענתו כי הוא נתון בתהליך שיקומי והן על פי הצורך של בית המשפט להיעזר בשרות המבחן במקרה זה, שהעובדות המתוארות בו חמורות ברמה חריגה.

לקראת הדיון שהתקיים ביום 6.5.12 הגיע תסקיר שרות המבחן. קצינת המבחן שקדה על קורות חייו האישיים של הנאשם. היא הסתמכה על היכרות מוקדמת של שרות המבחן עם הנאשם ועל שיחות שקיימה איתו במסגרת ההליך שלפני.

מן התסקיר נלמדים הקשיים שנקרו בדרכו של הנאשם , הסתבכויותיו בפלילים, התמכרותו לסמים ולאלכוהול והיוזמה שנקט הנאשם בפניה אל הקהילה הטיפולית "רטורנו", כאשר הגיע למסקנה שהוא נתון במצוקה שממנה לא יוכל להיוושע בכוחות עצמו.

הדיווח מן הקהילה הטיפולית הוא חיובי ביותר לאחר שהנאשם עבר את כל שלבי הגמילה, סיים בהצלחה אף את ההוסטל ויצא לדרך חיים עצמאית במסגרתה הוא עובד באופן קבוע, חי עם בת זוג בדירה שכורה, שומר על נקיון מסמים ואלכוהול ורכש דרכי התנהגות והתמודדות עם מצבים רגשיים שונים ויוצר תשתית מבטיחה להמשך דרכו. המסקנה של הצוות המטפל היא כי הנאשם נחוש ללמוד דרך חדשה של חיים נורמטיביים.

יחד עם זאת, כאשר ביקשה קצינת המבחן לברר את מידת קבלת האחריות של הנאשם על המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן, הגיעה למסקנה שהודאתו בבית המשפט נעשתה משיקול של רצון לסיים את ההליך ולא מתוך הכרה אמיתית ופנימית של המעשים המיוחסים לו. על רקע העובדה שהנאשם לא קיבל על עצמו אחריות ממשית למעשים, וגם לא הביע כל אמפתיה כלפי המתלונן, נמנע שרות המבחן מהמלצה בעניינו של הנאשם.

בפתח הדיון נדרש הנאשם על ידי לנקוט עמדה ביחס לקבלת האחריות על מעשיו. לאחר שניתנה לו הזדמנות נוספת להתייעץ עם בא כוחו , חזר הנאשם והודה בפני בכל המפורט בעובדות כתב האישום המתוקן. בשלב זה ביקש בא כוחו לשוב ולהפנות את הנאשם לשרות המבחן כדי לקבל את המלצתו תוך התיחסות לכך שהנאשם מודה ולוקח אחריות.

בחרתי לשמוע טענות הצדדים לעונש למען יהיו לפניי לצורך הכרעה בגזר דינו של הנאשם או בהחלטה להפנותו שוב לשרות המבחן.