מדינת ישראל נ' מלכה(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב, במסגרתה מתבקשת אני להורות על ביטולם של כל התנאים המגבילים בהם נתון המשיב.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גניבה בנסיבות בהן נתפס המשיב כשהוא נכנס לאולם מקבלי הפנים בנתב"ג, נכנס לחדר הארונות של עובדי שדה התעופה, ושם גנב ממס' ארונות את תיקם של המתלוננים.

בתאריך 28/01/10, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאים הכוללים מעצר בית מלא, בפיקוח אנושי.

בחלוף 5 חודשים ממועד זה, עותרת ב"כ המשיב לביטול כל התנאים המגבילים, תוך שלדבריה חלוף הזמן לצד העובדה כי המשיב מקפיד הפקדה יתרה על תנאי שחרורו, מצדיקים ביטול התנאים.

עוד מפנה ב"כ המשיב לעובדה כי המשיב הודה בכתב האישום וענינו נדחה לטיעונים לעונש ליום 21/11/10.

לחילופין, עותרת ב"כ המשיב כי בית המשפט יסתפק במעצר בית לילי בלבד בענינו של המשיב.

ב"כ המבקשת מתנגדת לביטול גורף של תנאי השחרור. לדבריה חלוף הזמן בלבד אין בו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מפני המשיב, הנלמדת בין היתר נוכח עברו הפלילי.

לדבריה אכן לזכות המשיב ניתן לזקוף את חלוף הזמן ואת השמירה על התנאים, אך ההקלה צריכה להיות במשורה תוך שבית המשפט מאפשר יציאות קצובות, בפיקוח, לצורך מציאת עבודה.

יאמר מיד כי הנימוק היחידי העומד בבסיס הבקשה שהוגשה, הינו חלוף הזמן.

אכן חלפו 5 חודשים ממועד שחרור של המשיב בתנאים מגבילים, ואולם גם בחלוף זמן זה אין כדי להביא לתוצאה אוטומטית לפיה בית המשפט יורה על ביטול התנאים.

גם אם מתקיימת אחת העילות לעיון חוזר, על בית המשפט הדן בבקשה לאזן בין השיקולים והאינטרסים השונים, הפועלים בענין נשוא ההכרעה, כאשר נקודת האיזון ביניהם עשויה להשתנות לאור העילה החדשה, כשברקע העיון החוזר.

סבורני כי חלוף 5 חודשים מאז מתן ההחלטה, אינו מצדיק את שינויה בשל יסוד חלוף הזמן גרידא.

כבר בהחלטתי מיום 28/01/10, ציינתי כי המשיב שבפני הינו בבחינת "שור מועד" אשר שב ומבצע עבירות לרבות עבירות רכוש באופן שיטתי, עקבי ובלתי פוסק ואין מורא הדין שרוי עליו.

המדובר במשיב ששב ומבצע עבירות, סיגל לעצמו חיי פשע ועבריינות וביצע את העבירות נשוא כתב האישום זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר כשמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו.

בנסיבות הללו, על אף שמדובר בעבירה שאינה ברף הגבוה, וחומרה יתרה, הרי שמעיד המשיב על עצמו כי הוא מסוכן לציבור.

איני סבורה כי חלוף הזמן בלבד, יש בו כדי להביא למסקנה כי מסוכנותו של המשיב התאיינה.

לטעמי, ניתן להקל במעט בתנאי שחרורו של המשיב, תוך שלוקחת אני בחשבון את העובדה שמשפטו של המשיב עשוי להתחדש רק בנובמבר 2010 ולצד זאת את העובדה כי עד היום הקפיד על תנאי שחרורו.

סבורני כי הקלה בתנאי השחרור צריכה להיות מידתית ובמשורה תוך שבית המשפט שם לנגד עיניו גם את האינטרס הציבורי.

אשר על כן- נכונה אני לאפשר למשיב יציאות קצובות שישמשו הן לצורך התאווררות והן לצורך חיפוש עבודה.