מדינת ישראל נ' מלכה(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות שלהלן:

באישום הראשון –

איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

תקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

זאת בשל כך שב-24.12.2009, בשעה 08:00, במהלך סכסוך עם בת זוגו (להלן: "המתלוננת") איים עליה הנאשם בכך שאמר לה שאם היא לא תביא לו תוך שבוע את מכונת הגילוח שנעלמה, הוא ישלח אנשים להרוג אותה ולחתוך אותה. אח"כ תקף הנאשם את המתלוננת בכך שמשך בחוזקה את שיערותיה עד שנתלשו והכה במכת אגרוף בפניה מתחת ללחי שמאל. בהמשך הוא נטל שקית שבה היו מטענים ופלאפונים והכה בשקית על מותנה של המתלוננת.

האישום השני -

איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

תקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 380 + 382 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

זאת בשל כך שב-29.10.2009, בשעה 18:30 או בסמוך לכך, תקף הנאשם את בת זוגו בכך שנטל כבל חשמל והצליף באמצעותו בפניה, כתוצאה מכך נגרמה לה חבלה של ממש שהתבטאה בסימן אדום בלחי ימין. בהמשך הוא איים עליה ואמר לה שלפני שהיא תלך להתלונן, הוא ילך להתלונן ויאמר שהיא הרימה עליו סכין ונתנה לו מכות. אח"כ הוא הכה במכת אגרוף באפה, וכתוצאה מכך דיממה המתלוננת מאפה. בהמשך לאירועים אלה, וכאשר המתלוננת ליוותה את בנה אל הגן, הלך הנאשם בעקבותיה של המתלוננת ואיים עליה בכך שאמר לה שישלח בחורים שירביצו לה.

2.הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון שנקשר בין הצדדים וזאת לאחר שכבר הוחל בשמיעת הראיות. על פי ההסדר הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, הורשע, ועתה עותרים הצדדים – כך אחד מהם – לכך שבית המשפט יקבל את עתירתו שלו לעניין העונש.

3.אין וגם לא יכול להיות ספק לחומרת בהתנהגותו ומעשיו של הנאשם, שלא היסס לשוב ולאיים על בת זוגו, כפי שלא היסס לשוב ולתקוף אותה, לא רק בכלל, אלא גם בפרט לנוכח העובדה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר בן 12 חודשים בת"פ 1162/09, תיק שאף הוא עוסק באלימות שנקט הנאשם כנגד המתלוננת, אם כי קלה לאין ערוך מזו שננקטה על ידי הנאשם בשני המקרים נשוא כתב האישום דנן.

בית המשפט מצווה לעשות כל שביכולתו על מנת לשרש את נגע האלימות שפשה בחברה – בכלל, ובתא המשפחתי – בפרט.

4.לנאשם יש עבר פלילי מכביד מאוד שכולל עבירות רכוש, עבירות על פקודת הסמים המסוכנים, עבירות זיוף ומרמה, איומים ועבירות אלימות.

5.אל מול השיקולים לחומרה אני זוקפת לזכות הנאשם את העובדה שהוא בחר להודות, כאמור, במהלך שמיעת ההוכחות, ואני מקווה שאותה הכאה על חטא במהלך דברו האחרון היא אמתית ושהרצון שהוא מביע לשקם את חייו אינו רק מן הפה אל החוץ, אלא הוא ידבק בו גם כאשר יסיים לרצות את עונש המאסר בפועל שיושת עליו להלן.

6.בנסיבות האמורות לעיל אני משיתה על הנאשם את העונשים שלהלן:

18 חודשי מאסר בפועל שיחושבו החל מיום מעצרו של הנאשם – 24.12.2009;

אני מפעילה את עונש המאסר על תנאי בן 12 החודשים שהושת על הנאשם בת"פ 1162/09, ובשים לב לאורכם של המאסרים, אני מורה שמחצית התקופה תרוצה בחופף לעונש המאסר בפועל שהושת על הנאשם בתיק זה, והמחצית השנייה במצטבר לעונש זה, כך שסך הכול ירצה הנאשם עונש מאסר בן 24 חודשים בפועל, שמהם כאמור תנוכה תקופת המעצר.

עוד אני משיתה על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 36 חודשים מהיום, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו את העבירות בהן הורשע בתיק זה או עבירות אלימות מסוג כלשהו.

7.זכות ערעור תוך 45 יום.