מדינת ישראל נ' מלול(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע ביום 16.9.10 ע"פ הודאתו בביצוע עבירות התפרצות למקום תפילה, וגניבה.

ביום 12.3.10 התפרץ הנאשם לבית הכנסת "הכיפה" בירוחם, וגנב מהמקום מוצרי מזון ומשקאות בשווי כולל של כ-1,000 ₪. הנאשם נעצר בו ביום, ולאחר הגשת כתב האישום, ביקש להשתחרר להליך של גמילה מסמים.

הדיון בשאלת השחרור התארך, משום שכתנאי לשחרור הנאשם להליך גמילה, נדרש להפחית באופן דרמטי את כמות תחליף הסם שצרך.

ביום 16.9.10, לאחר שהורשע כאמור, הוחלט לשחררו להליך גמילה במסגרת האשפוזית בבית החולים "קרית שלמה". ביום 20.9.10 שוחרר בפועל, וביום 26.9.10 הופסק הטיפול בקהילה, כאשר לטענת המאשימה, הנאשם עזב את המקום, ואילו הנאשם טוען, שסולק מהמקום לאחר מריבה עם מטופל אחר.

הנאשם הובא בפניי היום, והצדדים טענו לעונש.

הנאשם יליד 10.2.71, כאמור, מכור לסמים. לחובתו גיליון הרשעות הכולל 26 הרשעות, בין היתר בעבירות סמים, רכוש ואלימות. נגזר על הנאשם ביום 1.3.09, עונש של 15 חודשי מאסר בגין עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. הנאשם שוחרר בפועל מספר חודשים לפני שנעצר בגין העבירות האמורות בכתב האישום כאן. עם זאת, לא עומד לחובתו מאסר מותנה בר הפעלה בגין העבירות האמורות.

ב"כ המאשימה עמדה על חומרת העבירה, על עברו הפלילי של הנאשם, וטענה, כי לא השכיל לאחוז את היד שהושטה אליו. על כן, ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר ממושך בפועל לצד מאסר מותנה, קנס והתחייבות.

ב"כ הנאשם עמד על החיים הקשים שעברו על הנאשם. לטענתו, אילו נמצאה לנאשם "מעטפת" בדמות תמיכה משפחתית, ואילו נמצאה לו חלופת מעצר, הרי שחומרת העבירות לא היתה גוררת בהכרח עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. כמו כן, לטענתו, יש להבחין בין התפרצות לבית כנסת, כפי שעשה הנאשם, להתפרצות לדירה, שכן בהתפרצות לבית כנסת לא נוצר הסיכון המיוחד לפגיעה בחיי אדם. הסנגור גם עמד על תקופת המעצר הארוכה, ותנאי הכליאה הקשים. לפיכך, ביקש הסנגור להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

הנאשם נשא דברים בפני ביהמ"ש, הביע חרטה. לדבריו, לא עזב את הקהילה אלא סולק ממנה לאחר מריבה עם מטופל אחר, על רקע גניבת ציוד אישי שלו ע"י אותו מטופל, ושימוש של מטופלים אחרים בסמים, בחדר בו שהה. הנאשם טען גם, כי לאחר שיצא מן המקום, ניסה ליצור קשר עם קצינת המבחן. הנאשם הוסיף וטען, שעד היום אינו יודע כלל להסביר מדוע ביצע את העבירות, משום שבעת ביצוען החזיק בכיסו סכום כסף מזומן, ועל כן לא נדרש לו הרכוש שגנב. הנאשם סיפר בדמעות לבית המשפט, כי אחיו ניצל את תקופות מאסרו ומעצרו, והשתלט על נכסיו.

לחובת הנאשם עומדת חומרת העבירות שעבר, והפגיעה בציבור וברכושו. כאמור, לנאשם עבר פלילי עשיר, וריצה עונש מאסר עד מספר חודשים לפני ששב ועבר את העבירות האמורות, ובכל אלה לא היה די להרתיעו.

לזכות הנאשם יש לשקול את הודאתו בהזדמנות הראשונה, והחרטה שהביע. יש לתת משקל לרצונו של הנאשם להיגמל משימוש בסמים, ולהשתקם. יודגש, כי הנאשם גילה מוטיבציה ממשית, ועמד במשימה הקשה של הפחתת צריכת תחליף הסם שלו, מכמות של 160 מ"ג ביום, עד כמות של 50 מ"ג ביום, כדי לעמוד בדרישות בית החולים. הנאשם לא החל למעשה בפועל בהליך הגמילה במסגרת האשפוזית, כאשר כאמור, הנסיבות שנויות במחלוקת. יש לזכור, כי מדובר במעשה יחיד, ושווי הגניבה הסתכם בכ-1,000 ₪. יש גם ליתן משקל למעצרו של הנאשם מזה למעלה מ-6 חודשים, בתנאי כליאה הקשים מתנאי כליאה של אסיר. הנאשם מעונין להשתקם, ומתכוון לדבריו להמשיך במאמצי הגמילה, לאחר שחרורו.

לאחר ששקלתי את השיקולים האמורים, לזכות הנאשם ולחובתו, תוך מתן משקל לשיקולי הגמול וההרתעה מצד אחד, ולאינטרס השיקום מצד שני, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.8 חודשי מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו, 12.3.10.

2.מאסר מותנה בן 6 חודשים, לתקופה של 3 שנים, מיום שחרורו של הנאשם מהמאסר, בגין כל עבירת רכוש, ואולם התנאי לא יחול בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב.

3.קנס בסך 1,000 ₪, אשר ישולם תוך 90 ימים מיום שחרור הנאשם מהמאסר.

המוצגים יוחזרו לבעליהם, ואם אין להם בעלים – יחולטו או יושמדו ע"פ החלטת רשם המוצגים בתחנת דימונה.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים.

הדיון הקבוע ליום 11.10.10 מבוטל.

ניתנה והודעה היום כ"ה תשרי תשע"א, 03/10/2010 במעמד הנוכחים.