מדינת ישראל נ' מלאכי

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד רכב שהיה בחזקת הנאשמת נרשמה, ביום 10.7.11, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב נכה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 72(א) (16) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 25.6.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה רס"מ סיגלית בן נעים, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העידה הנאשמת והוגשו תמונות, שסומנו נ/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 10.7.11, בסמוך לשעה 16:39, חנה רכב שהיה בחזקת הנאשמת, בהרצליה, ברחוב רמת ים, בסמוך לבית מספר 81, בחניה המסומנת כחנית נכה באמצעות תמרור 437. העדה ציינה כי הרכב היה נעול, ללא תו נכה או משולש אזהרה והדו"ח הונח על גבי הרכב.

על פי גרסת הנאשמת, היא חנתה במקום מותר, שכן תמרור 437 המוצב במקום, אינו מתייחס למקום בו חנתה.

הנאשמת הציגה תמונות, אשר לטענתה צולמו במקום העבירה, אך העדה טענה כי אין מדובר במקום העבירה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה את קיומו של התמרור והכיתוב הצמוד לו .

גרסת הנאשמת נסמכה, רובה ככולה, על התמונות אותן הציגה,אך בשל עמדת עדת ההגנה לפיה התמונות לא צולמו במקום העבירה, לא אוכל לייחס להן משקל כלשהו. הנאשמת לא הציגה כל ראיה מטעם הרשות המקומית, ממנה ניתן ללמוד כי אין במקום תמרור 437 וכי חנתה במקום מותר לחניה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשמת עברה עבירה כמיוחס לה בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב , 19 יולי 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: