מדינת ישראל נ' מכייב(עציר)

הכרעת דין

אני מתיר את תיקון כתבי האישום ומתיר לנאשם לחזור בו מכפירתו בכתבי האישום.

נוכח הודאת הנאשם בעובדות כתבי האישום המתוקנים, הנני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו כדלקמן:

1.איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.הכשלת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

3.העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

4.תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"א, 07/10/2010 במעמד הנוכחים.

רפי ארניה, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בכך שביום 13/8/08 דפק בחוזקה מס' רב של פעמים בדלת בית, בביתה של המתלוננת. לאחר שלא שעה להפצרותיה להפסיק הזמינה המתלוננת למקום משטרה. שוטר הגיע למקום, והנאשם אחז בו ומשך בשרוך חולצתו ולאחר מכן העליב אותו בכך שאמר לו קללות שונות.

ביום 1/7/09 - בעת שהיה בגילופין, עיכב שוטר את הנאשם בנסיבות אלה תקף הנאשם שוטרת אחרת בכך שבעט בבטנה.

ביום 10/3/10 – בעת שהנאשם נחקר על ידי שוטר בתחנת משטרת איילון, איים הנאשם על השוטר בכך שאמר לו: שאם יגע באמא שלו, יאכל לו את הגרון חתיכות חתיכות.

הנאשם יליד 1979, ולחובתו 6 הרשעות קודמות בעבירות סמים, אלימות רכוש ואלימות פיזית.

כנגד הנאשם תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי בגין העבירות נשוא תיק זה, האחד מבית משפט השלום בתל-אביב באורך של 9 חודשים, והשני מבית משפט שלום זה באורך של 7 חודשים.

הנאשם עצור מזה 7 חודשים.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון על פיו התביעה עתרה לעונש כולל של 12 חודשי מאסר וההגנה עתרה להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

אין ספק כי מחד העבירות הן לא ברף גבוה. ואולם, מעבר לכך שהן חובקות בתוכן אלימות פיזית, הרי שהן מצטרפות לשורה של עבירות אותן עבר הנאשם קודם, והן מלמדות על אלימות רבה אשר טמונה בנאשם ועל נאשם אשר לא הפיק את לקחו ופעם אחר פעם בוחר לנקוט בדרך האלימות והכח.

ייתכן בהחלט כי המדובר בתוצאה של שתיית יתר של אלכוהול ואולם כמובן שהדבר איננו מהווה שיקול לקולא שכן נראה שהנאשם מיד לאחר שחרורו חוזר ועובר עבירות מבלי לטפל בעצמו ואולי גם בהתמכרותו או בהרגליו.

כמובן שדבר זה איננו יכול להיות מקובל ואין לעבור על כך לסדר היום.

על כן סבורני כי העונש הראוי לנאשם מבחינת כל שיקולי הענישה ובעיקר שיקול הגמול מחייב החמרה. מאידך כמובן, שלא ניתן להתעלם מכך שהנאשם הודה בהזדמנות מוקדמת בשני כתבי אישום, וכמובן שתמיד מפעמת בלב התקוה שנוכח גילו הצעיר יחדל כעת ממעשיו.