מדינת ישראל נ' מירילשוילי

החלטה

זוהי בקשה לפסול את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק 3134-04-10 בו מיוחסות לו שתי עבירות, נהיגה רשלנית, נהיגה בשכרות, מדובר בארוע מיום 19.3.10 כאשר בבדיקה בגופו של הנאשם סמוך לאחר הארוע נתגלו תוצאות חילופי חומרים של סמים מסוכנים מסוג חשיש וקוקאין.

המשיב נפסל פסילה מנהלית למשך 30 יום מיום 19.3.10 בקשה הוגשה רק ביום 15.4.10 , הגיע לטיפולי רק ביום 18.4.10 ומיד קבעתיה לדיון למחרת היום, אותו יום לא הופיע המשיב ואולם מאחר ולא אותר נתבקשה דחיה בדיון ואמנם נדחה הדיון ליום 22.4.10.

כנראה שקודם לכן הוגשה בקשה לדחיית הדיון ואולם הבקשה נדחתה וב-22.4.10 ניתנה על ידי החלטה שנוכח העובדה כי המשיב מיוצג על ידי סנגור קבעתיה לדיון ליום 5.5.10, אלא שגם דיון זה ביקש הסנגור המלומד דחיה, מלכתחילה נעתרתי לבקשתו והדיון נדחה ליום 2.6.10 ואולם מאוחר יותר ולאור בקשה להקדמת דיון שהגישה ב"כ המבקשת הוקדם הדיון לתאריך 16.5.10.

הסנגור המלומד הגיש בקשה לדחיית מועד דיון זה שהגיע אליו רק בפקס זמן קצר קודם לכן מבלי שהמועד תואם עימו והסביר כי נבצר מבעדו להופיע בשל התחייבויות אחרות, קבעתי כי הבקשה תישקל ביום הדיון ביקשתי מן הסנגור המלומד לעשות כל מאמץ בכל זאת להגיע לדיון.

הסנגור נבצר בעדו מלהגיע לדיון ואולם גם המשיב עצמו לא התייצב לדיון כעולה מהחלטתי באותו יום, החלטתי לדחות הדיון להיום ואולם בנסיבות העניין החלטתי גם לפסול את המשיב מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה מאותו יום ועד לישיבה הבאה.

היום כמובן שמעתי טיעונים מקפים ואני מתייחס לבקשה כאילו אני אמור לדון בה מלכתחילה במנותק מהחלטת הביניים שניתנה על ידי כאמור ביום 16.5.10 במעמד צד אחד.

הסנגור המלומד כדרכו טען כל טענה לזכות המשיב, טען כנגד הראיות לכאורה, חשף למעשה קו הגנה ברור למדי בניהול התיק, הקשה קושיות, שאל שאלות, הסביר כי המדובר בתיק שידרשו לשמוע בו ראיות ועדויות וידרוש פרק זמן לא קצר של דיון. טען בין היתר כנגד הראיות שהמשיב עבר לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הן מבחינת הנהיגה הרשלנית, הן מבחינת הנהיגה בשכרות.

יאמר מיד, כי שאלה מעניינת היא האם ניתן להאשים הנאשם גם בנהיגה רשלנית בנסיבות דנן כאשר הרשלנות בכך שנוהג הוא בשכרות, השאלה אם אין כאן כפילות מבחינת העבירה, האם עבירת נהיגה בשכרות אינה בולעת לקרבה את העבירה של נהיגה רשלנית, הרי ברור שלנהוג בשכרות זו נהיגה רשלנית אך עם כל הנהיגה הרשלנית הרי המדובר בעבירה ספציפית הדוחה את העבירה הכללית, לכן ומבלי לקבוע עמדה בנקודה זו על פני הדברים נראית לי טענת הסנגור המלומד ועל יסוד זו אני ממשיך בהחלטתי זו שהבקשה מבוססת כאן על אותה נהיגה בשכרות.

בנקודה זו אינני יכול להתעלם מהטענות השנונות שטען הסנגור ואולם הן וודאי יוכרעו במשפט עצמו, על פני הדברים נראה לי כי יש כאן ראיות לכאורה הנדרשות לשלב זה של הדיון כדי לקבוע שהנאשם נהג בזמן שכרות כאשר המדובר כאן בשכרות מבחינת סמים ולא אלכוהול, לא אלכוהול למרות שהנאשם הודה כי שתה חצי כוס וודקה בצדק לאור הבדיקה שנעשתה לעניין האלכוהול ותוצאתה נמוכה בשיעור ניכר מהשיעור המינימלי שנקבע לא רק בחוק אלא גם על פי פסיקה ואפילו על פי עמדת המדינה בערעור שהגישו על אותה פסיקה מפורסמת מירושלים.

באשר לחווה"ד הסמים ולהבדיל מהמקרה עליו סמך הסנגור המלומד של בן ימין שנדון לאחרונה כאן בפני כב' השופטת קליימן, הבדיקה נעשתה סמוך לנהיגתו של המשיב, בנקודה זו ובכפוף כמובן לאותה הוכחה שצריך יהיה להביא מבחינת השפעה של סמים על נהיגה, לא ניתן להתעלם ממה שנמצא לכאורה באותן שרידי סמים ארורים בגופו של הנאשם.

הקושי שבו דווקא הנאשם ניצב בו היא העובדה שהוא טוען כלל לא נטל ולא צרך סמים קודם לכן ובעניין זה נוכח טענתו זו ונוכח המצאות השרידי סם דווקא הדבר פועל לחובת המשיב לפחות בשלב זה שכן אם היה טוען למשל שאמנם עישן סתם לצורך הדוגמא שניה לפני שנתפס הרי אפשר היה לבוא ולומר עם עדות מומחים שטרם הספיק הסם להשפיע על נהיגתו, אולם מקום שהנאשם טוען שכלל לא עישן ונמצאו שרידים כאמור של שילוב סמים מסוכנים ארורים במצב דברים זה דווקא נראה לי שמצבו של המשיב מבחינת ראיות לכאורה חמור יותר.

על כל פנים די לכך למשפטו.

בנסיבות העניין ודי כאמור בעבירה של נהיגה בשכרות בנסיבות העניין תחת השפעת סמים מסוכנים לכאורה בשילוב עברו המכביד של המשיב כדי להעתר לבקשה, אין ספק שהדבר מלמד על כך שהמדובר במשיב מסוכן לציבור וכפי שבצדק טענה ב"כ המבקשת אין המדובר כאן בבדיקה אקראית סתמית אלא על סמך מידע שלכאורה נמצא שיש בו ממש בשעת הבדיקה.

בעניין זה יצויין כי מן הראוי שב"כ המבקשת תזרז את הטיפול בהוצאת תעודת החסיון שכן המדובר בפרק זמן ארוך יתר על המידה לעת הזו שטרם הוצאה ובצדק הסנגור יוכל לומר בטרם ישיבת המענה בתיק שעד שלא יקבל את התעודה למעשה לא קיבל את כל חומר החקירה ובאין תעודת חסיון עוד יהיה זכאי לדרוש את המידע עצמו, בעניין זה ישנה פסיקה רבה אין מקום להאריך אני מקווה שבקשתי זו תענה בחיוב, מבחינתי מן הראוי שהסנגור יקבל את תעודת החסיון לא יאוחר מ-10 ימים מהיום.

באשר לטענה החלופית של הסנגור המלומד מצאתי בה ממש ולו במקצת לאמר שלא ימהר בית המשפט להעתר לבקשה במלואה בפרק זמן לא מוגדר, לא תחום, לא קצוב, לא מדוד ובעניין זה אכן הלכת אבו צעלוק בתיק בש"פ 8514/05 ידועה וזכורה לטוב.

ב\ניין זה אינני יכול להתעלם מהעובדה כי מלכתחילה נפסל המשיב למשך 30 יום מיום 19.3.10 ואולם בקשה זו הוגשה רק ביום 15.4.10 שזכור לי שחל להיות ביום חמישי בשבוע וכנראה בשעות אחה"צ לפי שהגיע לידיעתי ולטיפולי רק בבוקר יום ראשון ה-18.4.10 וכפי שבצדק טען הסנגור בין לבין ובתום הפסילה המקורית קיבל המשיב חזרה את רשיון הנהיגה. אמת נכון הדבר ביום ה-16.5.10 החלטתי באותו דיון אליו לא התייצב המשיב ליתן החלטה כפי שסברתי שראוי בנסיבות העניין על פסילה עד לישיבה הבאה דהיינו היום. והיום לאחר ששמעתי את כל הטיעונים באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעתר לבקשה, עדיין נראה לי כי יש למדוד את התקופה בנסיבות העניין.

שמעתי כי התיק העיקרי עדיין לא נקבע לדיון וחבל הדבר שכן בצדק טוען הסנגור שמצב דברים זה קרוב לוודאי ישיבת ההוכחות שתקבע תהיה רק אחר הפגרה ואולם מן הראוי שהתיק היה כבר נקבע מזמן, על כל פנים משלא נקבע עד היום אבקש לו ניתן אפילו היום בגמר הדיון אך כנראה הדבר לא יתאפשר בשל עיצומי עובדי המזכירות, אז בתחילת שבוע הבא לקבוע מועד למענה בתיק לימים הקרובים אליו יש לזמן את הנאשם וסנגורו כדי לקיים מענה ענייני ומפורט ולקבוע התיק להוכחות במידת הצורך סמוך מיד לאחר הפגרה.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים ובהתאם גם להחלטות במקרים דומים שהצליח לאתר עוזרי המשפטי הנאמן דוגמת זו של השופט ויטלסון מת"א מיום 30.4.08 בתיק 1234/08 אני מחליט להעתר לבקשה במובן זה שפוסל המשיב מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה וזאת עד לתאריך 30.11.10 אלא אם כן תינתן החלטה אחרת על ידי בית משפט מוסמך.

זכות ערר כחוק לבית המשפט המחוזי ב"ש.