מדינת ישראל נ' מינטסנוט(עציר)

גזר דין

כללי

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של שוד לפי סעיף 402 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") וכן, בעבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 403 בנסיבות סעיף 402(ב) לחוק.

על פי עובדות האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, בתאריך 28.12.06 בשעה 17:30 לערך, הגיע הנאשם לסניף בנק לאומי באשקלון, חבוש בכובע גרב ועל לחיו פלסטר, מצויד בפתק שנכתב מבעוד מועד ובו המילה "שוד" (להלן: "הפתק"). עם הפתק, ניגש הנאשם לאשנב, הציגו בפני הכספר ודרש הימנו את הכסף באומרו: "זה שוד, תביא את כל הכסף". בתגובה, מסר לידיו הכספר סכום של 12,000 ₪ והנאשם נמלט מהמקום.

על פי עובדות האישום השני שבכתב האישום המתוקן, בתאריך 7.1.07 בשעה 10:30 לערך, הגיע הנאשם לסניף בנק לאומי ברחובות, חבוש כובע צמר ועל לחיו פלסטר, מצויד בפתק, אותו מסר לידי הכספרית ואמר "שוד, שוד, שוד". בתגובה, מסרה לידיו הכספרית סכום של 2,050 ₪, או אז נמלט מהמקום.

על פי עובדות האישום השלישי, בתאריך 8.1.07, בשעה 20:00 לערך, הגיע הנאשם לדוכן מפעל הפיס ברחובות, חבוש בכובע גרב, על לחיו פלסטר ובתוך שקית, סכין, זאת במטרה לבצע שוד. הנאשם התקרב לעובדת הדוכן, אחז בידו את הסכין ואמר: "זה שוד". בתגובה, הזעיקה העובדת את בעלה והנאשם נמלט מהמקום.

בהתאם להסדר הטיעון, הגבילה המאשימה את טיעוניה לעונש של 33 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו של הנאשם, מבלי לעתור לרכיב כספי. הסנגוריה טענה לעונש באורח חופשי ועתרה להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, שעומדת על 6.5 חודשים.

על הנאשם – תסקיר שירות המבחן

הנאשם, כבן 60, גרוש ארבע פעמים, נשוי בשנית לגרושתו הרביעית ואב לתשעה ילדים. לישראל הגיע מאתיופיה בשנת 1983. הנאשם נעדר מקצוע. בעבר התפרנס מעבודות מזדמנות ומזה שנים הוא מתקיים מקצבת נכות, נפשית ופיזית. בצעירותו, התגייס לצבא האתיופי ובמהלך שירותו נפצע וכתוצאה, הוא סובל מנכות ברגלו.

הנאשם מאובחן כמי שסובל מדיכאון כרוני, בעיות נפשיות והתנהגותיות והפרעה פוסט טראומטית. בנוסף, לנאשם בעיות רפואיות - פיזיולוגיות. לאורך שנים, התקשה הנאשם לתפקד ולדבריו, ביצע ניסיונות אובדניים ואף אושפז לא פעם במחלקה הפסיכיאטרית בבי"ח "ברזילי", הגם שלא המציא אישורים רפואיים. במהלך מעצרו אושפז הנאשם במחלקה הפסיכיאטרית שבבית הסוהר, גם כן על רקע מצב דכאוני.

חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה אודות הנאשם עובר למעצרו עד לתום ההליכים, ביום 21.7.11, מלמדת על אדם שסובל מדיכאון ומבעיות גופניות. עם זאת, נקבעה כשירותו לעמוד לדין וכן נקבע, כי הנאשם מבין את העבירות שיוחסו לו ואינו זקוק לאשפוז אלא לטיפול אמבולטורי.

הנאשם הודה בפני שרות המבחן בביצוע העבירות והסביר כי אלו בוצעו על רקע מצב נפשי ירוד ומצוקה כספית קשה. הוא חש כמי שניצב בפני שוקת שבורה, כאשר בקשותיו למוסד לביטוח הלאומי להכיר בו כנכה, נדחו. מושפל ומתוסכל בשל חוסר יכולת לפרנס את משפחתו וילדיו, נקלע הנאשם לדכדוך, לאורך שבועות רבים סבל מחוסר שינה, מכאבים פיזיים, אשר הובילו אותו, לדבריו, לביצוע העבירות. בפני שירות המבחן, הביע הנאשם חרטה וצער על מעשיו.

שירות המבחן התרשם מאדם קשה יום, שמבין את הפסול שבהתנהגותו, הגם שנתלה בנסיבותיו האישיות הקשות. בהתחשב בגילו המבוגר ובנסיבותיו החריגות, האישיות והמשפחתיות, המליץ שירות המבחן שלא למצות עם הנאשם את הדין ולהסתפק בחודשי מאסר ספורים שיוטלו עליו, בניכוי תקופת מעצרו.

במהלך הדיון, מסר הנאשם לבית המשפט מכתב אישי ובו תיאר את מהלך חייו, החל משירותו הצבאי באתיופיה לאורך 8 שנים, במהלכו נפצע, דרך עלייתו לישראל, אגב שהייה בת שנתיים בסודן וכלה במצוקה הנפשית והמשפחתית אליה נקלע עקב קשיי הסתגלות קשים. הנאשם ביקש להקל בעונשו והבטיח כי לא ישוב ויבצע עבירות.

לנאשם הרשעה מיום 16.3.11 בגין עבירה של תקיפת סתם, שביצע כלפי בתו ובגינה הוא נושא במאסר מותנה של שישה חודשים. זוהי הרשעה המאוחרת לעבירות בגינן הורשע.

טיעוני הצדדים

באת כוח המאשימה, עו"ד רעות אבירי, עתרה להשית על הנאשם את מלוא התקופה המבוקשת, של 33 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו. מלכתחילה, לטענתה, הסתפקה המאשימה ברף ענישה נמוך, אשר בפועל הולם מעשה שוד אחד ולא ריבוי מעשים, כפי שביצע הנאשם. העונש המבוקש, מתחשב אפוא, לגישת המאשימה, בנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, בגילו המבוגר, במצבו הנפשי, בהודייתו וכן, בנסיבות ביצוע מעשי השוד אשר אינן מצויות ברף גבוה של חומרה. התובעת ציינה בהגינותה, כי איש לא נפגע כתוצאה ממעשי הנאשם והסכומים שנשדדו אינם מן הגבוהים.

באת כוח המאשימה עתרה ליתן משקל לאינטרס הציבורי, לשיקולי הגמול וההרתעה, בהטעימה את החוויה הקשה שחוו כספרי הבנקים ועובדת מפעל הפיס משהציג בפניהם הנאשם את הפתק - "שוד" - ודרש מהם את הכספים עליהם הופקדו. בשל העלייה הניכרת בעבירות השוד ונפיצותן, טענה באת כוח המאשימה כי על בית המשפט לתרום את תרומתו במאבק למיגור התופעה, באמצעות השתת עונש מרתיע ובענייננו, את מלוא העונש המבוקש. לדבריה, מתחם הענישה בגין מעשה שוד אחד, נע בין 30 חודשים ל – 60 חודשים. הואיל ובענייננו מדובר בשני מקרי שוד ובמקרה נוסף של ניסיון לשוד, הרי שעמדת המאשימה, להטיל על הנאשם 33 חודשי מאסר הינה סבירה ומקלה עמו.

בהתייחסה להמלצת שירות המבחן, ציינה באת כוח המאשימה, כי זו אינה מתחשבת באינטרס הציבורי, בשיקולי הגמול וההרתעה, אשר שומה על בית המשפט לשקול בבואו להשית עונש ראוי והולם.

באת כוח הנאשם, עו"ד אורית חיון, עתרה להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, כשישה וחצי חודשים ובנוסף, להשית עליו מאסר מותנה. לטעמה, מקבץ העבירות שביצע הנאשם, במהלך תקופה בת תשעה ימים, כאשר שתיים מהן בוצעו בתוך יממה, מלמד על מסכת עובדתית אחת, בבחינת מעידה אחת. הסנגורית עתרה ליתן משקל לחלוף הזמן הרב מאז מועד ביצוען ועד היום, כשש שנים. עוד עתרה להתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, אשר אינן מן החמורות והוסיפה, את סבלו הרב של הנאשם מתנאי המעצר. הסנגורית עמדה בהרחבה על נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם וביקשה לקבל כעניין שבעובדה את אשפוזיו הרבים בבית חולים פסיכיאטרי "ברזילי", הגם שלא הוצגו מסמכים לאישושם.