מדינת ישראל נ' מימון

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין].

על-פי כתב-האישום, הנאשם הינו בעלים של סוס, אותו הניח בשטח אדמה שבבעלותו של המתלונן כחודש ימים ללא כל היתר וללא ידיעתו של המתלונן. ביום 6.10.10, עסקו המתלונן וחתנו (להלן: יוסף] במסיק זיתים בשטח, אשר לווה על-ידי מספר חיילי צה"ל, אז ראה המתלונן כי הסוס עומד בתחום שטחו קשור לעץ. כשהנאשם הגיע אל השטח וניגש אל הסוס, פנה המתלונן לנאשם ואמר לו כי הסוס מפריע וכי עליו להוציאו מהשטח, אחרת יקרא למשטרה. בתגובה לפניית המתלונן, החל הנאשם לגדפו, נטל צינור פלסטיק מהארץ ונתן באמצעותו מכה למתלונן. הנאשם ניסה להכות גם את יוסף באמצעות הצינור, אך זה הצליח להתחמק ולא נפגש. אל השטח הוזעקו כוחות צבא ומשטרה אשר עיכבו את הנאשם, ובעודו יושב בניידת ובסמוך לשוטרים, יצא מן הניידת, ניגש אל יוסף והיכה אותו באמצעות אגרופו.

2.במסגרת ההסדר החלקי, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, כאשר הוסכם כי תיבחן שאלת ההרשעה לבקשת ההגנה. המאשימה הבהירה כי עמדתה להרשעה, ובהמשך, לאחר שנדחה הדיון, הוסיפה כי עמדתה למאסר בפועל.

מהתסקיר עולה כי המדובר באדם בן 49, נעדר עבר פלילי, גרוש ואב לשלושה ילדים, אשר עובד כנהג משאית ב"מפעלי גיא צרפתי" (נכון ליום כתיבת התסקיר, 21.1.13). לדבריו, החליף מספר מקומות עבודה כנהג אוטובוס ונהג משאית במהלך השנים. הנאשם תיאר, כי בשנים האחרונות קונה סוסים, משקם אותם ומטפל בהם.

בהתייחסו לעבירה, נטל אחריות מסויימת, אך ניכרה גישתו המצמצמת. לדבריו, אכן קשר את סוסו במקום שלא שייך לו, תיאר כי תגובתו התוקפנית נבעה מתוך חשש כי נגרם נזק לסוס לאחר שהשקיע משמעותית בשיקומו ושיתף בתחושות תסכול ואכזבה שחש נוכח תפקודם של אנשי הצבא שלא פעלו להרגעת הרוחות.

קצינת המבחן מציינת כי הנאשם הביע חרטה על התנהגותו וגילה אמפתיה למתלונן. עם זאת מפורט, כי במהלך המפגשים עימו ניתן היה להתרשם מיכולת מוגבלת לזהות את הבעייתיות בהתנהלותו ולהתייחס לעצמו בביקורתיות, במיוחד בכל הנוגע לחלקים תוקפניים וכוחניים בהתנהגותו. חרף ההערכה כי יוכל להיתרם מהתערבות טיפולית כגורם מפחית סיכון בעתיד, קצינת המבחן מתרשמת כי הנאשם אינו בשל ואינו פנוי להעמיק ולבחון את התנהגותו ומקורותיה בעיתוי הנוכחי, ועל כן אין היא רואה יעילות בהתערבות טיפולית.

למרות כל האמור בתסקיר, קצינת המבחן ממליצה לבטל הרשעתו בדין מאחר וזוהי הסתבכות ראשונה בפלילים, על-מנת שלא לפגוע במקור פרנסתו כנהג ועל רקע ההתרשמות כי גברה מודעותו להתנהגותו הבעייתית והשלכותיה. זאת, לצד הטלת ענישה חינוכית של 120 שעות של"צ.

3.ב"כ המאשימה הדגישה כי המדובר בתקיפה מכוערת כלפי המתלונן בחתנו, באיזור ובעיתוי נפיצים בתקופת המסיק אשר לווה על-ידי כוחות צה"ל. באשר לנאשם הדגישה, כי אמנם נעדר הוא עבר פלילי, אך הוא נטל אחריות חלקית על מעשיו ואף היפנה אצבע מאשימה כלפי כוחות הצבא שהיו במקום, כשאין המלצה טיפולית למרות קיומה של נזקקות לטיפול. לטעמה, המלצת שירות המבחן אינה הולמת את העבירה ואת נסיבותיו ועמדותיו של הנאשם, והיא עותרת להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי וקנס.

4.הסניגורית ביקרה את עמדת המאשימה והדגישה, כי המדובר באדם ללא עבר פלילי, אשר עבד ועובד כל חייו כנהג ובזמנו הפנוי משקם סוסים. עמדה על כך כי אין המדובר בתקיפה על רקע אידיולוגי, אלא הנאשם פעל בתגובה לכך שמצא את סוסו קשור ופצוע. הדגישה את התיקון לקולא בכתב-האישום וציינה כי הנאשם התנצל בפני המתלונן בהזדמנות הראשונה. הסניגורית עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן וטענה, כי הרשעה עלולה להביא לאובדן מקום העבודה ולקשיים במציאת מקומות פרנסה אחרים בעתיד. הגישה לעיון בית-המשפט מכתבי הערכה ותלושי משכורת עדכניים למחצית שנת 2012 (נ/1 – נ/3).

יצויין, כי במהלך הדיון הבהיר הנאשם כי עבד בעבר כנהג משאית ובעת הנוכחית עובד כנהג אוטובוס. לאחר הדיון, שהתקיים ביום 17.4.13, הציגה הסניגורית חוזה העסקה עם "חברת נבלים בע"מ" אשר נחתם עם הנאשם אך ביום 30.4.13.

5.בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם את צערו על האירוע, הסביר כי קשר את הסוס באופן מקרי לעץ זית, טען כי אין צידוק לאלימות המילולית ולמעשיו, וכי יחסיו עם שכניו תקינים לאורך כל השנים.

6.נכון תיארה התובעת את מעשיו של הנאשם כמעשים מכוערים. בתחילה, עשה הנאשם דין לעצמו והניח את סוסו בשטח שאינו שלו, תוך זלזול ברכוש האחר ובמקום מועד לעימות. אירוע האלימות כלפי המתלונן, אשר התלקח על רקע פנייה כדין של המתלונן אליו, התרחש בעיתוי רגיש ובעת שבמקום שהו כוחות צה"ל. למרות נסיבות אלו, לא היסס הנאשם מלתקוף את המתלונן באמצעות צינור, כשבהמשך, עיכובו ונוכחות של כוחות משטרתיים בשטח לא הרתיעוהו מלתקוף את חתנו של המתלונן באגרוף.

7.נסיבות אלו אינן מאפשרות ואינן מצדיקות לשקול העברת מסר סלחני כמומלץ על-ידי שירות המבחן. בית-המשפט מחוייב להעביר מסר עונשי למי שנוהג בבריונות כלפי רכושו וגופו של אחר, ובמיוחד כאשר עסקינן באדם שעשה דין לעצמו מתחילת האירוע ואף לא הורתע מנוכחות אנשי צבא ומשטרה במקום.

8.הדברים נכונים במיוחד בנסיבותיו של הנאשם שבפניי. צודקת ב"כ המאשימה כי אין כל הלימה בין תכני התסקיר לבין המלצתו הסופית. התסקיר מעלה תמונה של אדם אשר אינו לוקח אחריות על מעשיו, משליך אחריות על אחרים, מצמצם מחומרתם ואינו בעל תובנה לצורך בטיפול כדי להפחית הסיכון להישנות מקרי אלימות.

עוד יש להוסיף, כי לא הונחה ולו תשתית ראשונית לפגיעה אפשרית בתעסוקה כתוצאה מהרשעה. ההפך הוא נכון: כל נושא התעסוקה של הנאשם נותר לוט בערפל נוכח המסמכים שהוגשו והמידע שנמסר לשירות המבחן.

9.למרות זאת, אין מקום לשלוח את הנאשם אל מאחורי סורג ובריח, כעתירת המאשימה – שהינה אכן עתירה לא מידתית בנסיבות. המדובר באדם ללא עבר פלילי, אשר מתפקד באופן נורמטיבי, הודה במעשיו בבית-המשפט וחסך את זמנם של העדים ושל בית-המשפט.

10.לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ואת השיקולים העומדים לזכותו ולחובתו של הנאשם, הכרעתי היא כי יש מקום להטיל ענישה מוחשית בדמות מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגעים.

11. לאור האמור לעיל, גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל של 3 חודשים אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.