מדינת ישראל נ' מימון

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה 11 באפריל 2011

1.נגד הנאשמת, גב' שרון מימון (להלן: "הנאשמת"), הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") לאחר שעל פי הנטען נמצאו בגופה 325 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

2.הנאשמת כפרה, באמצעות בא כוחה, בעובדות כתב האישום ומשכך נקבע התיק לשמיעת ראיות הצדדים, כשמטעם התביעה שמעתי את סמ"ר אורן רמז (להלן: "אורן") שערך לנאשמת את בדיקת הנשיפה, רס"ב כהן הרצל שערך תע"צ תקינות וסמ"ר לירז טל (להלן: "לירז") שערכה, בין היתר, את ההזמנה לדין ודו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות. מטעם ההגנה העידו הנאשמת וחברתה, הגב' כהן ראומה.

3.לאחר ששמעתי את כל העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין, מצאתי כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשמת בעבירה אשר יוחסה לה בכתב האישום.

אומר כבר עתה, כי עדויותיהם של אנשי המשטרה, עדי התביעה, הותירו עליי רושם אמין וחיובי ושוכנעתי כי דבריהם של השוטרים אורן ולירז משקפים נאמנה את ההתרחשויות בזמנים הרלוונטים לתיק זה.

4.אין מחלוקת כי תוצאה של 325 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אחד של אויר נשוף, יש בה כדי לספק הוכחה מעל לכל ספק סביר כי הנהג הינו שיכור, שהרי כמות זו עולה על ריכוז האלכוהול המקסימלי בגוף כמשמעותו בתקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

דא עקא, ב"כ הנאשמת בתיק זה טוען כי יש לזכות את הנאשמת מהמיוחס לה, שכן לא הוכחה תקינות המכשיר, לא הוכחה תקינות כיולו ואין בבדיקת המאפיינים כדי לסייע למאשימה שעה שהנאשמת העידה "בפה מלא" כי בדיקה כאמור נערכה לאחר בדיקת הנשיפה ונעשתה על משטח שאינו ראוי לכך.

אין דעתי כדעתו של הסניגור המלומד.

5.לעניין תקינות הבדיקה, עולה מעדותו של אורן שהנ"ל הינו מפעיל מוסמך לינשוף וכי בטרם ביצוע הבדיקה בוצעה על ידו בדיקת כיול שהיתה תקינה, כפי שעולה מפלט הכיול – ת/2. עוד עולה מתעודת עובד הציבור (ת/4) שערך השוטר הרצל כהן (להלן: "הרצל") כי בתאריך 20.7.09 נערכה למכשיר בדיקת תקינות תקופתית שאף היא נמצאה תקינה.

עיון במסמכים שערכה לירז מעלה כי וידאה שהנאשמת לא תאכל, לא תשתה ולא תעשן לפני הבדיקה וכי חלפו 15 דקות של המתנה כאמור, בטרם בוצעה הבדיקה.

אם כך, יש לקבוע שמדובר בבדיקה תקינה שבוצעה ע"י מפעיל מוסמך באמצעות מכשיר ינשוף תקין שעבר בדיקה תקופתית ובדיקת כיול כנדרש.

6.כאמור, שני עדי התביעה שעצרו את הנאשמת וערכו לה את הבדיקות הותירו רושם אמין וחיובי, עדותם היתה מהימנה ומפורטת, קולחת ואחידה ואני קובע כי לא נפלו סתירות מהותיות בין שתי העדויות, כאלה שהיה בהן כדי לעורר ספק באמינותם.

לעומת זאת, ובשים לב להתרשמותי מעדותן של הנאשמת ושל העדה מטעמה, שוכנעתי כי אין בגרסאותיהן כדי להפריך או לעורר ספק בגרסתם האמינה של עדי התביעה. נהפוך הוא, הן הנאשמת והן העדה מטעמה קושרות את הנאשמת לשתיית אלכוהול, שכן נטען כי שתתה וודקה, כך שגם אם מדובר בטענה על שתיית כוס אחת, יש בכך כדי לחזק את גרסת התביעה ואת ממצאי בדיקת הנשיפה.

7.למעלה מהצורך יצוין עוד, כי מבדיקת המאפיינים (ת/6) עולה במפורש כי הנאשמת היתה נתונה תחת השפעת אלכוהול וזאת בשים לב לריח האלכוהול החזק שנדף מפיה, לעמידתה המתנדנדת ולמבחן "הבאת אצבע לאף". מאפיינים אלה מחזקים אף הם את תוצאות בדיקת הנשיפה.

8.באשר לטענת ההגנה לעניין אי הגשת תעודות בלוני הכיול הן היחידתי והן המעבדתי בהם נעשה שימוש ובכך יש משום אי עמידה בנטל לעניין התקינות, הרי שטענה זו דינה להידחות וזאת נוכח התרשמותי מעדותם של שני אנשי המשטרה שביצעו את הבדיקות; כך לגבי עדותו של אורן לעניין נכונות הערך שנרשם על ידו ונכונות העתקתו מתעודת הבלון והן לעניין עדותו של הרצל בנוגע לתקינותה של בדיקת התקינות התקופתית.

יצוין, כי לעניין הטענה שהעדר פלט כיול בסוף המשמרת פוגע בהוכחת תקינות המכשיר, הרי שבשים לב להלכה הפסוקה ולקביעות של הערכאות השונות בכגון דא, אין כל דרישה להמצאת פלט כיול או לעריכת בדיקה כזו בסוף המשמרת כדי להוכיח את תקינותו של המכשיר.

סוף דבר

9.לסיכום, לאחר שקילת מכלול הראיות שהובאו בתיק זה, ומשלא הצליחה הנאשמת לטעת ספק באמינות הבדיקה ותקינותה, במילוי התנאים הדרושים ובמיומנות המפעיל ותקינות המכשיר – כפי שכל אלה הוכחו ע"י המאשימה, אני קובע כי הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשמת נהגה בהיותה שיכורה ועל כן החלטתי להרשיע את הנאשמת בעבירה אשר יוחסה לה בכתב האישום.