מדינת ישראל נ' מימון

החלטה

בתיק זה נערך בפני דיון אתמול (21.11.10).

בשל תקלה פתאומית במערכת נט המשפט, לא נותר זכר לפרוטוקול ולכן בהתאם להסכמת הצדדים בפני אתמצת את תוכן טענות המבקש כאשר המדינה הגישה את עמדתה בכתב.

ב"כ המבקש חזר על הבקשה וטען כי מאחר ורשיונו של המבקש הושב לו כתוצאה מאי הגשת בקשה להארכת הפסילה ע"י המדינה (ובהתאם להחלטה שיפוטית) הרי שלא יגרם כל סיכון אם המבקש יחזור לעבודתו הקודמת כנהג משאית בפיקוח של מעבידו או נהג אחר.

מעבידו של המבקש אשר התייצב לדיון בפני (והוא גם ערב צד ג' של המבקש במקור) הסביר כי בבעלותו חברת משאיות המובילה אשלג מאזור ים המלח במשאיות במשקל 50000 ק"ג.

לבקשתו יוצמד נהג אחר למבקש אשר יפקח עליו בזמן הנהיגה וכך יוכל המבקש לשוב לעבודה סדירה תחת עבודה משרדית שמבצע הוא היום בחברה בפיקוחו.

המדינה הגישה את התנגדותה בכתב ובתמצית ציינה כי מיום ההחלטה המקורית לא חל כל שינוי נסיבות או חלוף זמן המצדיק שינוי בתנאי שחרורו של המבקש.

התובעת הפנתה לסעיף 6 בהחלטתי המקורית.

דיון והכרעה -

בחנתי שוב את תיקו של המבקש, את החלטתי הקודמת ואת טענות הצדדים.

למען הסדר הטוב אחזור על נתוני התיק.

המבקש נתפס כאשר הוא נוהג משאית בעודו שיכור לכאורה (כהגדרתו בחוק) וזאת מאחר והיה תחת השפעת סמים.

למבקש 52 הרשעות תעבורה כולל גרימת 3 תאונות דרכים.

בנוסף, למבקש גם עבר פלילי עשיר.

על אף כל הנתונים לעיל, שוחרר המבקש בתחילה (ע"י כב' השופטת חביב) למעצר בית מלא, ולאחר שלא הפר את תנאי מעצרו במשך 4 חודשים ולאור מצבו הכלכלי המתדרדר שונו שוב תנאי שחרורו על ידי ביום 12.9.10.

בהתאם לתנאי שחרורו, הותר למבקש לצאת מביתו בשעות הבקר בלבד (06:30 ועד 18:30) בימים א-ה וזאת לצורך המצאות בכתובת ספציפית המופיעה בהחלטה מיום 12.9.10.

בקשתו הנוכחית של המבקש (וזאת לאור סיום פסילתו עד לתום ההליכים בהיעדר בקשת הארכה של המדינה) עשוייה להוביל למצב בו ינוע המבקש בדרכים כאשר הוא נוהג משאית.

בנסיבות המתוארות על ידי בתחילת פרק הדיון וההכרעה, נראה לי כי בקשת המבקש צריכה להדחות על הסף.

המדובר בעיני בחוסר אחריות מוחלט לאפשר למי שנגדו ראיות לכאורה כי נהג שיכור, תחת השפעת סם במשאית לחזור ולאחוז בהגה של משאית כבדה.

עברו התעבורתי והפלילי של המבקש מעידים על מסוכנותו, ורק משיקולים כלכליים של משפחתו הותרה לו היציאה מביתו לזמן מוגבל ולמיקום מדוייק, כאשר ברור לחלוטין כי כל הימצאות שלו במיקום אחר תהווה הפרה של תנאי שחרורו.