מדינת ישראל נ' מימון

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המיחס לנאשם עבירות של תקיפת זקן, תקיפה סתם, נסיון לתקיפה סתם ואיומים, עבירות לפי סעיפים 368ו(א) , 379 , 379 + 25 ו - 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 .

ברקע לעובדות כתב האישום נטען כי גב' מימון אסתר, (להלן: "המתלוננת") הינה אמו של הנאשם ומתגוררת בסמוך לדירתו. נטען כי יוסי מימון ומיטל יבין הינם ילדיה של המתלוננת.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 20.1.10 בשעה 19:30 או בסמוך לכך, עת שהיה דוד שלום (להלן: "דוד") בסמוך לדירת המתלוננת הבחין בנאשם כי הינו צועק על ילד שזהותו אינה ידועה למאשימה.

נטען כי באותן הנסיבות ניגש דוד לנאשם, ושאלו לפשר צעקותיו כנגד הילד- הקטין.

נטען כי הנאשם התקרב לדוד ואיים עליו בהתנהגותו בכך שהתקרב אליו מאד, כשפניו מול פניו של דוד, והכל במטרה להפחידו או להקניטו.

נטען כי בהמשך, דוד הגיע לדירתה של המתלוננת, ולאחר כחמש דקות, הגיע גם הנאשם.

נטען כי בהמשך התפתח ויכוח בין הנאשם לדוד כשבמהלכו ניגשו המתלוננת ויוסי לנאשם וביקשו ממנו לצאת מהדירה.

נטען כי הנאשם ניסה לתקוף את דוד שלא כדין וללא הסכמתו בכך שהרים את ידו לעבר דוד אך יוסי עצרו. נטען כי בהמשך תקף הנאשם את המתלוננת בכך שתפסה, הדפה, וכתוצאה מכך נפלה המתלוננת במדרגות ונגרמו לה חבלות של ממש שהתבטאו ברגישות בכתף שמאל והגבלות בתנועה וכתוצאה מכך אושפזה המתלוננת בבית חולים אסף הרופא.

נטען כי בהמשך הזעיק יוסי את אחותו מיטל לעזרת אמם.

כשהגיעה מיטל לדירת המתלוננת נטען כי הנאשם ניגש אליה, קילל אותה, ואיים עליה שלא כדין, באומרו לה "אני אהרוס לך את המכונית, לא אכפת לי לשבת בפנים עלייך, אני אהרוג אותך" והכל במטרה להפחידה או להקניטה.

נטען כי בהמשך משיצאה מיטל עם המתלונן לכיון רכבה תקף הנאשם את מיטל שלא כדין וללא הסכמתה בכך שתפסה בחזקה בידה כדי למנוע ממנה לסייע למתלונן לעלות לרכב.

עם הגשת כתב האישום המאשימה הגישה בקשה בה עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. המבקשת בבקשתה הפנתה לראיות לכאורה, לעדות המתלוננת, לעדות האחים מיטל ויוסי ולעדות מר דוד שלום, כמו גם למסמכים הרפואיים.

המבקשת טענה כי בנסיבות הענין קיים חשש סביר ששחרור המשיב או אי מעצרו יפגע בשלומה של המתלוננת וברכושה ובשלומם וברכושם של העדים הנוספים.

עוד נטען כי למשיב עבר פלילי מכביד וכי כיום מתנהל נגדו תיק בבית משפט השלום ברמלה בגין עבירת איומים.

נטען כי התנהגותו של המשיב הינה בריונית וחסרת כל רסן ובהתנהגותו הוא נקט באלימות קשה כלפי אמו המבוגרת וכלפי אחיו אשר גרמו למתלוננת בגילה המופלג להתאשפז בבית חולים.

לאור עברו, המאסר על תנאי, ועונשי המאסר הממושכים שריצה כאשר המשיב ללא מורא ממשיך להלך אימים על אמו ועל משפחתו, עתרה המאשימה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים וטענה כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך אחרת.

במהלך הדיון ב"כ המאשימה הפנה לתיק החקירה ולראיות לכאורה וטען כי לאור תלונת המתלוננת כמו גם לאור התעודה הרפואית, כמו גם לאור עדות אחות המשיב לענין האיומים, קיימת תשתית ראיתית לכאורית. כמו גם טען כי נשקפת מהמשיב מסוכנות ועתר להורות על מעצרו עד לתום ההליכים בין השאר בשל עברו הפלילי העשיר, 28 הרשעות קודמות מסוגים שונים לרבות עבירות של אלימות, לרבות עבירות של איומים, לרבות עבירות של הפרת צו שיפוטי.

ב"כ המאשימה טען כי חלופה בדמות איזוק אלקטרוני או פיקוח של בשר ודם אין בה כדי לאיין את מסוכנות המשיב ולא ניתן ליתן בו אמון.

מנגד ב"כ המשיב טען כי הוא אינו חולק, לאור הלכת פסק דין זאדה, כי קימות ראיות לכאורה.