מדינת ישראל נ' מימון(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות .

במהלך הדיון שנערך בפניי היום הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה.

לצד הסכמה זו הפנה למספר נתונים שיש בהם כדי להביא את בית המשפט להורות על שחרורו של המשיב, חרף של קיומן של ראיות לכאורה.

זה מפנה לכך שהמתלונן לא טמן ידו בצלחת, ובטרם הותקף לכאורה על ידי המשיב אחז בעצמו כיסא, ואף ניסה לעשות בו שימוש של לתקוף באמצעותו של המשיב. בדומה הפנה לדברי המתלונן, לפיהם אחז צינור פלסטיק ואף מוט בשלב מסוים של האירוע.

המשיב פעל במובנים מסוימים כהגנה עצמית, כאשר היה והמתלונן היה עושה שימוש באותם חפצים המשיב הוא זה שהיה נפצע ונגרמות לו חבלות של ממש.

מעבר לכך, העלה טענת אפליה, שכן כנגד המתלונן לא הוגש כתב אישום ולא בקשת מעצר, וגם אם חלקו שונה מזה של המשיב, עדין לא ברור מדוע לא ננקטו נגדו כל הליכים. גם אם מדובר במי שסובל מפיגור שכלי, אין פירוש הדבר חסינות מפני העמדה לדין.

אין למשיב חלופה להציע, אולם בהינתן כך שמדובר בקטטה הדדית ועל רקע שפורט לעיל, ניתן להסתפק בהרחקה.

ב"כ המבקשת מנגד סבור כי המשיב הוא זה שיזם ודרדר את האירוע לכדי אלימות של ממש. זה מפנה למסוכנות הנשקפת ממעשיו, מעברו הפלילי ולכך שלא ניתן להסתפק בתנאי הרחקה בלבד.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את חומר החקירה וצפיתי בסרטונים, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב, ואנמק.

ראשית, גם אם המתלונן נצפה מרים בשתי הזדמנויות שונות כיסא, הרי שמחומר החקירה עולה בבירור כי המשיב אשר מודע לכך כי עסקינן ממי שסובל מפיגור שכלי, הוא זה יזם את תחילתו של האירוע בהפניות אמירות מילוליות כלפי אותו מתלונן. המשיב הוא זה שחרף כך שהנוכחים הפרידו בין הניצים, נקט בצעד בלתי פרופורציונאלי בשעה שנטל כיסא והטיחו בראשו של המתלונן, וגרם לפציעתו.

מצפיה בסרטון עולה כי בשלב בו המשיב היכה לכאורה את המתלונן זה האחרון לא ניסה לתקוף אותו באמצעות הכיסא אלא אחז אותו כהגנה ולא ניסה להניפו לעבר המשיב.

חיזוק להתרשמות בית המשפט ניתן למצוא בעדויות הנוכחים במקום, אשר מציינים כי בכל העת הפנו את תשומת ליבו של המשיב כי מדובר במתלונן שסובל מפיגור שכלי, שהתעלם ממנו. כך ראה בין היתר עדות שגיב נאמן, אשר מציין כי: "...הוא רק קילל אותו, הוא הרים כיסא בקושי מהרצפה לגובה של אולי 20 ס"מ ואמר לו "בן זונה בן זונה" וגדעון ישר תפס כיסא וזרק עליו". כך ראה גם הודעת חופית מוגרבי אשר מציינת כי: "הוא לא הרים את הכיסא יותר מגובה של 20 – 30ס"מ מהרצפה ואותו חרדי לקח כיסא ותקף עם הכיסא בראש את חנן, ממש אכזרי, ולחנן יצא המון דם בראש, וחנן הוא איש מסכן וחלש הוא איש מוגבל". בדומה ראה עדות אסתי בן אדרת: "...אני רוצה לציין שחנן הוא אדם שחולה בתסמונת כלשהי, אני לא יודעת. לאחר מכן חנן הרים כיסא, אך לא רצה לדעתי לתקוף את אותו חרדי אלא להפחיד אותו. אותו חרדי הרים כיסא ותקף אותו עם הכיסא בראש וממש פתח לו את הראש".

שאלת ההגנה העצמית מטבעה להתברר במסגרת התיק העיקרי, לרבות שאלת הפרופורציה, היכולת לסגת, קינטור וכיוצ"ב. יחד עם זאת כבר עתה בשלב המעצר ניתן לראות כי טענה זו מתקהה בשל המתואר לעיל.

בהינתן קיומן של ראיות לכאורה קמה עילת מעצר, נוכח השימוש האכזרי שעשה לכאורה המשיב בחפץ על מנת לפצוע את המתלונן שהינו אדם שסובל מפיגור שכלי, נתון אשר היה בידיעת המשיב.

אין זו הסתבכותו הראשונה של המשיב עם החוק ולחובתו 21 הרשעות קודמות, שגם אם אין לחובתו הרשעות אלימות מהעת האחרונה ,נגזרה עליו שנת מאסר בשנת 2010 בגין עבירות רכוש, ובשנת 2004 חצי שנת מאסר בגין עבירות אלימות.

בנסיבות המתוארות לעיל, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בתנאי הרחקה בלבד, לא כל שכן בשעה המתלונן והמשיב מתגוררים בסמיכות יחסית.

בהיעדר כל חלופה אחרת להציע הנני להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

היה ותימצא חלופה, יכול ב"כ להגיש בקשה לעיון חוזר ללא נסיבות חדשות.

ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"ג, 09/06/2013 במעמד הנוכחים.