מדינת ישראל נ' מילוביץ לוי

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 05.07.10 בשעה 08.15 או בסמוך, בשדרות שבעת כוכבים בהרצלייה ממזרח למערב והתקרבה לצומת עם מחלף הסירה. הנאשמת נהגה בחוסר זהירות לא שמרה די מרחק ופגעה ברכב לפניה בו נהגה משיח אריאל. כתוצאה מהתאונה נחבלה משיח אריאל ורכבה.

הנאשמת כפרה באשמה המיוחסת לה וטענה כי יש טעות בזיהוי לא היא שגרמה לתאונה.

מטעם התביעה העידה אריאל משיח. לדבריה היא נסעה בבוקר לכיוון הרצליה במחלף שבעת הכוכבים. היגעה לרמזור אדום, עמדה ברמזור ופתאום הרגישה חבטה חזקה מאחור. הראש שלה עף קדימה ואחורה, היא קיבלה מכה ממושב הכיסא בראש. הגב' משיח הייתה בהלם הסתובבה לאחור וראתה את הרכב שפגע בה. הגב' משיח סימנה לנאשמת לעצור. יצאה מהרכב וראתה שהנאשמת ממשיכה לנסוע. או אז היקשה את מספר הרכב בפלאפון שלה והמשיכה לנסוע. בערב הגב' משיח חשה כאבים בגב בראש ובצוואר, והיא ניגשה למיון. כשהגב' משיח הקישה את מספר הרכב היא הייתה בשולי הכביש בתוך הרכב כשהיא מסתכלת על הרכב הפוגע.

בבית המשפט העידה הנאשמת כי היא הוזמנה למשטרה בחודש אוגוסט. אז אמרו לה שפגעה במישהו בהרצלייה פיתוח. הנאשמת הייתה מופתעת, לדבריה לא הייתה מעורבת בתאונה. עוד העידה כי נתיב הנסיעה בו היא מואשמת כי ביצעה את התאונה הוא נתיב בו היא נוסעת מידי יום בדרכה למקום העבודה בשעה האמורה.

לדבריה הרכב הנטען שפגע בגב' משיח הוא רכבה, יש לה אותו כבר 16 שנים. אף אחד לא סימן לה כי הייתה מעורבת בתאונה או הזמין אותה לצאת מהנתיב בו נסעה.

לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי כי התביעה עמדה בנטל להוכחת האשמה.

הנאשמת טוענת כי קיימים ליקויים בראיות התביעה ואלו הם:

ראשית, עדת התביעה בתרשומת הראשונית שרשמה טעתה בכיוונים, ובעוצמת המכה.

שנית, העובדה כי הגב' משיח הורידה את עיניה מהרכב הפוגע שעה שסטתה עם רכבה לשוליים. ובהמשך כאשר רשמה את מספר הרכב בטלפון. בנסיבות אלו טוענת הנאשמת כי יתכן שהגב' משיח טעתה ברישום מספר הרכב הפוגע.

סבור אני כי הליקויים שציינת ב"כ הנאשמת לאו ליקויים הם ואסביר דבריי.

לגבי הטעות בתרשומת הכיוונים. הסבירה הגב' משיח כי אכן טעתה ברישום הראשוני. אולם באותה תרשומת נרשם כי האירוע ארע במחלף הסירה. בבית המשפט ציינה כי הייתה בנתיב לכיוון חיפה. מכן אנו למדים כי הגב' משיח הייתה לכיוון מערב ולא מזרח. בנוסף כבר בהודעה במשטרה תיקנה הגב' משיח את כיווני הנסיעה. בנסיבות אלו נראה כי מדובר בטעות בתום לב. וכך התרשמתי גם מעדותה בפני. גם לגבי השימוש במילים חבטה חזקה ובהודעה השנייה מכה לא מצאתי כי הם מהווים סתירות כי אם שימוש בסמנטיקה שונה שאין בה להשפיע על אמינות העדה.

הטענה החזקה יותר היא הטענה לגבי ניתוק קשר העין. גם לגבי טענה זו התרשמתי כי לא טעתה הגברת משיח, ואסביר דברי.

שלושה הם הדברים שהביאו אותי למסקנה זו.

ראשית, צבע סוג וגיל רכבה של הנאשמת. מדובר ברכב ישן בצבע אדום. דבר המהווה רכב ייחודי שהגב' משיח יכולה היתה להבחין בו ולהבדיל אותו מיתר הרכבים שעמדו ברמזור.

שנית, הגב' משיח רשמה בסמוך, תוך שהיא צופה ברכב שפגע בה. צריך לזכור כי הרכבים עמדו ברמזור אדום את ארע התאונה. הגב' משיח מיד פנתה לשוליים והחלה רושמת את מספר רכב של הנאשמת, אז החלה התנועה לנוע. הגב' משיח אף העידה בפני כי היא וידתה את מספר הרכב הפוגע. שורה 3 עמ' 5 לפרוטוקול.