מדינת ישראל נ' מיכל פורת

פסק דין

הנאשמת זכאית מחמת הספק

כנגד הנאשמת נרשמה, ביום 5.11.11, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור 437 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 72(א) (16) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 24.6.13, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העידה רס"ל קליינר זינה, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העידו הנאשמת ועדת הגנה והוגשו תמונות של מקום העבירה, שסומנו נ/1.

על פי גרסת המאשימה, ביום 5.11.11, בסמוך לשעה 18:34, חנה רכב שהיה בחזקת הנאשמת, ברחוב מלכי ישראל, מול בית מספר 17, במקום בו מוצב תמרור 437, המורה על מקום חניה של רכב נכה.

העדה הגיעה למקום, הבחינה בעבירה ורשמה את הדו"ח, שהושאר על הרכב.

העדה נחקרה והעידה כי אינה זוכרת אם רכב הנאשמת חנה לפני התמרור האמור או לאחריו, אך גם אם היה הרכב חונה לפני התמרור, עדיין הייתה רושמת את הדו"ח שבנדון.

הנאשם העידה להגנתה וטענה כי, כפי שניתן לראות ב- נ/1, חנתה לפני התמרור והסימון על הכביש, היה דהוי ולא ברור.

לדבריה, חנתה באופן שבו חונה רכב אפור כהה המצולם באחת התמונות, שצולמו באור יום.

עדת ההגנה, שי הורוביץ, סיפרה כי הייתה עם הנאשמת אותו ערב וכי הנאשמת חנתה לפני התמרור, באופן בו חנה אותו רכב אפור אליו התייחסה גם הנאשמת.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

מ- נ/1 עולה כי התמרור שבנדון מגדיר 4 חניות נכים, לאורך 24 מטרים.

הנאשמת טענה כי חנתה לפני התמרור ולכן, לא יכלה לדעת כי גם המקום בו חנתה, הנו חנית נכה, שכן הסימון על הכביש היה דהוי.

עדת התביעה נחקרה והשיבה בכנות, כי גם אם הרכב חנה לפני התמרור, הרי שלטעמה מדובר באי ציות לתמרור 437.

בנסיבות אלה, העלתה הנאשמת ספק בליבי באשר ליכולתו של אזרח להסיק כי התמרור חל על כלי רכב החונים, הן לפניו והן אחריו ואני סבורה כי מדובר בסיטואציה מטעה.

לטעמי, טוב תעשה הרשות המקומית, אם תסמן באופן ברור גם את שפת המדרכה, בנוסף על חידוש הסימון שעל הכביש, על מנת למנוע טעויות זהות.

הנאשמת עמדה על גרסתה ועדותה, כמו גם עדות עדת ההגנה מטעמה, בבית המשפט, עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.