מדינת ישראל נ' מיכאלי אסי

החלטה

בפני בקשה להורות על ביטול כתב אישום מטענות מקדמיות הנשענות על טענת התיישנות בהתאם לסעיף 149 (8) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ו – 1982, ( להלן " החוק" ). ו/או מטענה מקדמית הנשענת על טענת " הגנה מן הצדק" בהתאם לסעיף 149(10) בהתאם לחוק.

טענת התיישנות.

ב"כ הנאשם טוען כי עברה שנה וארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה ולפיכך מתקיים סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי וחלה ההתיישנות.

ב"כ הנאשם מוסיף כי הדו"ח אשר נמסר לנאשם כ"הודעה" לדבריו על פי הסיפא של 239א הרי שמסירת ההודעה מחדשת את תקופת ההתיישנות ולא מאריכה אותה, לפיכך טוען ב"כ הנאשם כי מסירת הדו"ח לנאשם ביום 24.2.12 חידשה את מרוץ ההתיישנות כך שהיה על המאשימה להגיש כתב אישום עד לתאריך 24.2.13 על פי סעיף 239א' ומשלא עשתה כן חלה התיישנות וכי יש להורות על ביטול כתב אישום.

טענת הגנה מן הצדק.

לחילופין מציין ב"כ הנאשם כי כאמור עומדת לנאשם זכות " טענת מן הצדק" זאת לאור שיהוי ניכר בהגשת כתב אישום, אשר יש בכך להוות פגיעה חמורה ביכולת ההגנה של הנאשם ובאינטרס הציבורי, שכן לדבריו המדובר ב" עבירות קלות" וככל שחולף הזמן מתפוגג האינטרס הציבורי להעמדה לדין, הימשכות הטיפול בהן יביא לעינוי דין לנאשם, פגיעה ביכולת הנאשם והעדים להתגונן ככל שיתארך פרק הזמן עד להגשת כתב אישום, פגיעה באפקט מרתיע כלפי עברייני תנועה, שכן המבקש נוהג שנתיים ללא רבב מאז ביצוע העבירה ולכאורה אין אינטרס ציבורי להרחיק מהכביש.

בנסיבות האמורות סבור ב"כ הנאשם כי נפגעה זכות המבקש להליך הוגן ומבקש להורות על ביטול כתב אישום מטענת הגנה מן הצדק.

תגובת המאשימה.

באשר לטענת התיישנות.

מנגד, ב"כ המבקשת מתנגדת לבקשה, לשיטתה טענת ההתיישנות במקרה דנן אינה עונה לקריטריונים הנדרשים על מנת שתעמוד טענת ההתיישנות, שכן המבקש נתפש נוהג בשכרות ביום 24.2.12 ובאותו מועד ניתנה למבקש ביד הזמנה לדין וכתב אישום וכי המבקש חתם עליה ולפיכך סעיף 239 א' אינו חל. עוד טוענת ב"כ המאשימה כי דינה של הזמנה לבית למשפט, כדין הזמנה למשפט וכתב אישום שהומצא לנאשם כדין, וכי העתק ממנה שהוגש לבית משפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית משפט כדין, מפנה לתקנות 44ב ו-44ג לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974.

זאת ועוד, לדברי המאשימה, אין החוק מתנה בעניין זה כי העתק ההזמנה למשפט שניתנה לנאשם במעמד ביצוע העבירה צריך ויהיה מוגש תוך שנה כדברי ב"כ המבקש. שכן כתב אישום מהווה הזמנה בהתאם לסעיף 38 לתקנות סדר דין פלילי וכי הוא ערוך בהתאם לטופס 7 א לתקנות.

בנסיבות האמורות מבקשת לדחות את הבקשה.

באשר לטענת הגנה מן הצדק.

לעניין הטענה להגנה מן הצדק סבורה ב"כ המאשימה כי המקרה דנן אינו מכיל את המבחנים שנקבעו בפסיקה, אין המדובר ב" התנהגות שערורייתית " של הרשות שאין הדעת יכולה לסובלה לבין התנהגות המשטרה במקרה דנן, כמו כן אין המדובר בקשר סיבתי בין " התנהגות נפסדת" של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו של המבקש וביכולתו להתגונן, כמו כן אין כל פגיעה בתחושת הצדק וההגינות אשר יבסס את הטענה, שכן ב"כ הנאשם תרם לשיהוי מאחר ולא טען את הטענה בהזדמנות הראשונה, ובתיק זה נתקיימו דחיות לנוכח בקשת ב"כ המבקש, המדובר בעבירה חמורה, שקיים אינטרס ציבורי בקיומו של ההליך עד לסיומו.

בנסיבות האמורות מבקשת לדחות את הבקשה .

דיון והכרעה.

באשר לטענת ההתיישנות:

התשתית הנורמטיבית

עבירות אשר נקבעו כעבירות מסוג ברירת משפט המוגדרות בחוק כ"עבירות קלות", כאמור בסעיף 239 לחסד"פ (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982 כדלקמן: