מדינת ישראל נ' מייבולייב(עציר)

גזר - דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה בצוותא, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

בהתאם לכתב האישום, בין התאריכים 13.3.12 ו-22.3.12 התפרץ הנאשם יחד עם אחר ל-6 דירות בפתח תקווה.

הנאשם גנב יחד עם שותפו רכוש יקר ערך מהדירות, אשר כלל טלפונים ניידים, מצלמות דיגיטאליות, תכשיטים, תעודות ומסמכים שונים, כרטיסי אשראי, כסף מזומן וצ'קים.

הנאשם נעצר ביום 3.5.12 והוא עצור עד תום ההליכים כנגדו.

הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם נגזר דינו.

תסקיר שירות המבחן

מהתסקיר עולה כי הנאשם, כבן 40, עלה לארץ בשנת 2004 מאזרבייג'אן .

הנאשם נשוי ואב לשני ילדים בגילאי 5 ו-8, ואולם מזה שנתיים הוא חי בנפרד מאשתו אשר עזבה את הארץ עם ילדיהם וחזרה להתגורר ליד משפחתה.

הנאשם מסר כי סיים לימודים תיכוניים ולאחר מכן למד מכונאות רכב.

הוא נישא בשנת 2003 ולאחר כשנה עלו בני הזוג, עם בנם התינוק, ארצה. מסר כי אשתו התקשתה להסתגל וביקשה לחזור לגור בקרבת משפחתה, אך הנאשם סרב לכך. עוד מסר כי הוא בקשר טלפוני עם ילדיו ושולח להם כסף.

הנאשם עבד בשנה שקדמה למעצרו בשיפוצים בעבודה קבועה, וכן התגורר עם בת זוג חדשה.

התרשמות קצינת המבחן היתה כי הנאשם אינו אמין, ומוסר מידע באופן מגמתי. ההתרשמות היתה כי הנאשם אמנם עובד, אך לצד זאת מבצע עבירות רכוש לשם שיפור מצבו הכלכלי.

הנאשם מסר כי אכן ביצע העבירות בכדי להשיג רווח כלכלי, כאשר בתקופת ביצוע העבירות הכנסתו מעבודת השיפוצים היתה נמוכה, והוא נדרש לכסף בכדי לשלוח לילדיו.

הנאשם מסר כי היכרותו עם השותף לביצוע העבירות היתה שטחית, וכן טען כי שותפו הוא שהיה הדומיננטי בביצוע העבירות, ואילו חלקו היה מצומצם יותר.

הרושם שהתקבל הוא שהנאשם מסתדר בתנאי המעצר, מצוי באגף של עצורים נקיים מסמים, משתתף בפעילויות חינוך ומקבל ביקורים מבת זוגו.

בסיכום, נמסר כי הנאשם הינו אדם בוגר, ללא הרשעות קודמות, בעל תפקוד תעסוקתי יציב, אשר לדבריו נגרר אחר שותפו, וביצע העבירות כמעשה חריג. עם זאת, ריבוי הפריצות, כאשר הרקע לביצוען הינו רווח כלכלי, והטשטוש בדבריו באשר לקשר עם שותפו לעבירות, מעלים ספק באשר לרקע האמיתי לביצוע העבירות, ובאשר לעומק מעורבותו הפלילית.

במצב זה, כאשר הרקע לביצוע העבירות לא הוברר דיו, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין יש לקבוע מתחם ענישה הולם לעבירות שבוצעו.