מדינת ישראל נ' מיארה(אסיר)

החלטה

בפני ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בקריות (להלן: "בית משפט השלום"), שניתנה ביום 25.9.11 על ידי כב' השופטת הבכירה רמה לאופר-חסון בתיק מ"ת 24383-06-11 ולפיה הורה בית משפט השלום על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק פלילי 24312-06-11 (להלן: "התיק העיקרי") המייחס לו ביצוע עבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); הפרעת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק; תקיפת עובד ציבור בתפקיד, עבירה לפי סעיף 382א(א) לחוק; החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק; ניסיון החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 25 לחוק; העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק; היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק וכן עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק.

בכתב האישום נטען כי ביום 9.6.11, בסמוך לשעה 11:15, הגיע המשיב לדלפק של בית המרקחת המצוי במרפאת שירותי בריאות כללית בקריית מוצקין ובצעקות שאל את הרוקח, העובד במקום (להלן: "המתלונן"), מדוע הרופאה לא הכינה עבורו דבר מה. משנתבקש המשיב ע"י המתלונן לגשת לרופאה, איים עליו המשיב בפגיעה שלא כדין בגופו, באומרו "אני אשסף לך את הגרון, אתה יכול להיפרד מהילדים שלך ומאשתך, אני אקח את האקדח ואחורר את כולם". בהמשך תקף המשיב שלא כדין את המתלונן, בכך שהכניס את ידו מתחת לזכוכית שבדלפק, היכה בידו השמאלית מכת אגרוף ושרטו בעודו אוחז דבר מה בידו וכתוצאה מכך נגרמה למתלונן חבלה של ממש.

בהמשך לאמור לעיל, ניגש המשיב לחדרה של הרופאה ודפק בחוזקה על הדלת וצעק לה שתפתח לו. בהמשך לכך, ולאחר שקיבל קריאות מהפקידות במקום, כי יש אדם שמפר את הסדר, הגיע המאבטח של המרפאה, הציג עצמו בפני המשיב וביקשו שיירגע. המשיב המשיך לצעוק ובשלב כלשהו תפס במכשיר הטלפון הנייד של המאבטח, השליכו על הרצפה, תקף שלא כדין את המאבטח בכך שלחץ עם ידו על משקפיו. בהמשך איים המשיב על המאבטח באומרו "עכשיו אני אחתוך אותך, אני אראה לך מה זה, אני אשחט אותך ואת הרוקח, אני ארצח אתכם, אני אוציא לך את העיניים, אני אגמור עליך עם מכת קראטה אחת". תוך כדי כך, הוציא המשיב מכיסו סכין בעלת להב הניתן לקיבוע והניף את הסכין לעברו של המאבטח. לאחר מכן, ניסה המשיב לאחוז בנשקו של המאבטח ולהוציאו מחגורת מכנסיו, תוך שהעליבו ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, באומרו "אתם הסתבכתם איתי, אתם לא תצאו ממני, אני אקח ממך את הנשק יא בן זונה, אני ארה בכולכם, אני אחורר את כולם". המאבטח הצליח למנוע את הוצאת הנשק ומשהודיע למשיב כי הוא מעוכב עד להגעת המשטרה, תקף אותו המשיב בכך שהיכה באמצעות הקב שלו בידו, נשך אותו בגבו, הטיח את גופו על דלת הכניסה וניסה לדוקרו ברגלו בעודו אוחז דבר מה בידו. כתוצאה מכך נגרמה למאבטח חבלה של ממש. המשיב קרע תוך כדי מעשיו, את חולצתו וגופייתו של המאבטח.

בהמשך לאותם דברים, הגיעו למקום אנשי משטרה והודיעו למשיב על מעצרו. במהלך נסיעתו בניידת המשטרה, העליב המשיב את השוטרים ואיים עליהם בפגיעה שלא כדין בגופם ובפרנסתם. במהלך אותה נסיעה, תקף המשיב את אחד השוטרים, בכך שהתקרב אליו, תפס בחולצתו וניסה לנשוך את ידו. השוטר שנהג בניידת, עצר וניגש למשיב, או אז ניסה המשיב להכות את השוטר עם הקב וכן ניסה לנושכו בידו. בהמשך ולאחר שהובא לתחנת זבולון, שב המשיב והתפרע והפריע לשוטר במילוי תפקידו וכן תקפו שלא כדין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק העיקרי.

בהחלטתו מיום 20.6.11 ציין בית משפט השלום, כי עיון בחומר החקירה מצביע על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת אשמתו של המשיב בעובדות הנטענות בכתב האישום. עוד קבע בימ"ש השלום כי קיימת בענייננו עילת מעצר של מסוכנות

 באשר לחלופת מעצר הורה בימ"ש השלום על עריכת תסקיר מעצר וקבע את המשך הדיון בפניו לאחר קבלת התסקיר שיבחן את החלופה המוצעת.

לאחר שבימ"ש השלום בחן את התסקיר (להלן: "התסקיר הראשון") והתרשם מהמפקחים שהוצעו ע"י המשיב, הורה ביום 17.7.11 על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית אחותו במגדל העמק, עם הוספת פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני, חתימה על התחייבויות כספיות והפקדת עירבון כספי בסך 3,500 ₪. (להלן: "החלטת השחרור הראשונה").

על החלטת השחרור הראשונה הגישה העוררת ערר (עמ"ת 29920-07-11) לבימ"ש המחוזי (השופט טובי), אשר קיבל את הערר והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים תוך קביעה כי:

"אודה כי ההכרעה בערר הייתה מלווה בהתלבטות, בעיקר לנוכח מצבו הרפואי של המשיב. יחד עם זאת ובשל חומרת המעשים המיוחסים לו, המסוכנות המוגברת הנשקפת מהם, נראה לי כי נכון להעדיף את השמירה על שלום הציבור ולבכר אינטרס זה על פני מצבו הרפואי של המשיב".

על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערר לבימ"ש העליון (בש"פ 5504/11- א). בית משפט העליון דחה את הבקשה, תוך קביעה כי טענותיו של המשיב לא מצדיקות מתן רשות ערר.

ביום 7.9.11 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לבימ"ש השלום, במסגרתה עתר בשנית לשחרר את המשיב באותם תנאים ולאותה חלופה עובר להחלטת השחרור הראשונה. בימ"ש השלום הפנה את המשיב שוב לשירות המבחן לקבלת תסקיר מעצר עדכני.

התסקיר הוגש ביום 15.9.11 (להלן: "התסקיר השני"), לפיו חזר שירות המבחן על המלצתו הקודמת לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת והטלת צו פיקוח מעצר לתקופה של חצי שנה. שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים, הגרים במרחק גיאוגראפי ממקום ביצוע העבירות, הינם מתאימים, מודעים למצבו הבריאותי של המשיב ומסוגלים לסייע לו ולהציב לו גבולות.

בימ"ש השלום הורה ביום 25.9.11 לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בהתאם להמלצת שירות המבחן.

על החלטה זו מוגש הערר בפני.

ב"כ העוררת טען כי טעה בית משפט השלום, משלא ייחס משקל ראוי למסוכנות הנשקפת מהמשיב, כפי שהיא עולה מכתב האישום. מסוכנות זו באה לידי ביטוי בהתנהגות אגרסיבית, משולחת רסן ופורצת גבולות, הן כלפי הצוות הרפואי, הן כלפי המאבטח שהיה במקום והן כלפי אנשי המשטרה שהוזעקו למקום בעקבות תוקפנותו של המשיב. עוד נטען כי שגה בית משפט השלום, משלא ייחס משקל ראוי לעובדה כי כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 7 חודשים שנגזר עליו אך ביום 7.10.10. חרף העובדה שלא חלף מאז זמן רב, חזר המשיב לסורו ביתר שאת כעולה ממעשיו המפורטים בעובדות כתב האישום. בנוסף טען ב"כ העורר כי טעה בימ"ש השלום עת שחרר את המשיב בשנית לחלופת מעצר על אף מסוכנותו ומבלי לתת משקל ראוי לעובדה כי המשיב תקף לכאורה אנשי צוות רפואי בבית החולים. לטענת העוררת אין בבקשת המשיב כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה שהורתה על מעצרו עד תום ההליכים, שכן לא חלף זמן ניכר מאז החלטת בימ"ש המחוזי שניתנה רק ביום 18.7.11, לא נתגלו עובדות חדשות לא נשתנו נסיבות ומצבו הבריאותי של המשיב היה ידוע עובר להחלטת בימ"ש המחוזי.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר, הפנה לנסיבותיו האישיות וציין כי המדובר באדם חולה, בן 57, הסובל מבעיות רפואיות רבות. בנוסף, ציין ב"כ המשיב כי בית משפט השלום התרשם מהמפקחים שהוצעו ומצא כי החלופה ראויה ומהודקת דיה, על מנת להשיג את תכלית המעצר. מדובר בחלופה המצויה במגדל העמק, הרחק מזירת האירוע. בנוסף, הפנה ב"כ המשיב לתסקירי שירות המבחן, אשר המליצו על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים. עוד הפנה לעובדה כי המשיב עצור מיום 9.6.11 וביום מתן התשובה לכתב האישום יהיה המשיב עצור כבר ארבעה חודשים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטות בימ"ש שניתנו בעניינו של המשיב, בתסקירי המעצר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערר.