מדינת ישראל נ' מטייב

החלטה

מבוא

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין סירוב לביצוע שירות בר פיקוח לפי סעיף 28(א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח -1957, וכן בגין התנאת תנאים לביצוע שירות בר פיקוח לפי סעיף 28(ב) לאותו החוק, בקשר לנסיעה במונית הכרוכה בהפעלת מונה. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם הוא נהג מונית וכאשר ביקש המתלונן שירות נסיעה במונית, התנה הנאשם את השירות במחיר קבוע מראש, וסירב לבקשת המתלונן להפעיל מונה. המאשימה ציינה בכתב האישום, את סעיף 28(א) וסעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח -1957, כסעיפי האישום בהם מואשם הנאשם.

הנאשם, באמצעות בא כוחו, העלה טענות מקדמיות, אשר לטענתו יש בהן להביא לביטולו של כתב האישום.

טענות הצדדים

הנאשם העלה בכתב טענות מקדמיות, ופירט שלושה טעמים שיש בהם להביא לביטולו של כתב האישום.

ראשית, טוען הנאשם, כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, ולפי הוראות סעיף 149 (4) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב -1982 יש בכך כדי להביא לביטולו של כתב האישום.

לטענתו, המאשימה לא פירטה בכתב האישום כי הסעה במונית היא שירות בר פיקוח ולכן תאור מעשיו הנטענים של הנאשם אינו מפורש כאירוע הנופל לגדרו של סעיף 28(א) לחוק האמור.

לשונו של הסעיף כדלקמן:

(א)מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא עשיית שירות בר- פיקוח לא יסרב סירוב בלתי סביר לעשיית אותו שירות, ואם ניתן עליו צו לפי סעיף 27, לא יסרב סירוב בלתי סביר לעשות את השירות בעד השכר שהוצג כאמור באותו סעיף.

לטענתו, כאמור, כאשר אין מפורש בכתב האישום כי שירות הסעה במונית הוא שירות בר פיקוח, נופל הבסיס ליסוד העובדתי שבאישום.

עוד טען בא כוח הנאשם בקשר לעניין זה, כי כתב האישום מתאר כי הנאשם "התנה את ביצוע הנסיעה" ואין בכך כדי להלום את תאור העבירה כלשון החוק, בו נאמר "סירב סירוב בלתי סביר". מכאן כי אין דין התניה כדין סירוב, ולכן אף מטעם זה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.

שנית, טוען הנאשם כי דין כתב האישום להתבטל עקב כך שהמאשימה לא ציינה את סעיף החיקוק ממנו יכול הנאשם לדעת מהו העונש הצפוי לו בגין המעשים המיוחסים לו, ובכך יש פגם יסודי בכתב האישום. לטענתו, על הנאשם לדעת ולהתכונן לצפוי לו מתוך כתב האישום, ולולא כן הגנתו מתקפחת.

שלישית, טוען הנאשם כי המאשימה נקבה בכתב האישום בסעיף 39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח- 1957 אשר אינו רלוונטי כלל למעשים המיוחסים לנאשם.

מנגד, טען בא כוח המאשימה, בתגובה שנתן בכתב, כי כתב האישום מתאר נכונה את העובדות אשר יש בהן להוות עבירה, ואין צורך לציין במפורש כי שירות הסעה במונית הוא שירות שהוכרז כשירות בר פיקוח.

עוד טען בא כוח המאשימה כי אכן נפלה טעות בכתב האישום, ולא היה מקום לכלול את סעיף 39ב בפרק הוראות החיקוק בהן מואשם הנאשם. כמו כן, הודה בטעותו, וביקש לתקן ולכלול את סעיף 39(א)(1) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח -1957 בהתאם לסעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב 1982.

דיון

השאלה המשפטית העולה מטענתו הראשונה של הנאשם היא, האם על התביעה לציין במפורש כי שירות הסעה במונית הוא שירות בר פיקוח על פי סעיף 28 (א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

אמנם, מעת שהוכרז שירות ההסעה במונית ברשומות כשירות בר פיקוח, לא תתקבל טענה של ביטול כתב האישום, מחמת פגם בו.

יחד עם זאת, אין ספק, שעל המאשימה לציין במפורש בכתב האישום כי שירות הסעה במונית הוא שירות בר פיקוח, ואף לציין במפורש את המקור המשפטי לעובדה זו. ברם, אי ציון פרט זה במפורש אינו פגם, שיורד לשורש העניין, או פסול בכתב האישום, ואף לא מערער את תקפותן של העובדות המתוארות בכתב האישום מלהוות עבירה.