מדינת ישראל נ' מטאנס ואח'

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי) מיום 24/8/10, בבקשה לביטול צו סגירת עסק, לפי סעיף 23 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: החוק).

1.העובדות הצריכות לענייננו:

א. ביום 16/8/10 סמוך לשעה 15:20, החזיקו שני נערים בני 15 בקבוקי בירה בידם, סמוך לרחוב הלל 2 בחיפה. בדיקת המשטרה העלתה כי בקבוקי הבירה נמכרו לנערים בעסק מינימרקט בשם "מכולת השכונה" ברחוב הלל 2 בחיפה (להלן: העסק), כעולה ממצלמות העסק, המתעדות את המכירה לנערים באופן ברור.

ב. ביום 17/8/10 נערך שימוע בפני סנ"צ אתי מאירסון, סמת"ח חיפה, לאלי ונביל מטאנס, אשר הציגו עצמם כמנהלי העסק (להלן: אלי ונביל), בזו הלשון: "אנחנו אחים ובפועל נביל מנהל את העסק שנקרא "מכולת השכונה". העסק הזה מופיע על שם אבא שלנו עטאף, אבל אבא שלנו נמצא בטאבה כי הוא בחופשה עם הילדים" (פרוטוקול שימוע, נספח א' לערעור). השניים היו מיוצגים ע"י עו"ד ענאן חורי, אשר ציין כי הם אינם מודים במכירת אלכוהול לקטינים, מאחר שלא חשדו כי הנערים קטינים, מצבם הכלכלי קשה, ההפסד הכספי רב והוא מבקש אפשרות לצמצם ככל שניתן, את ימי הסגירה המנהלית.

בתום השימוע, נכתב סיכום והחלטה, בה צוין כי ההחלטה לסגירת העסק לשבוע ימים, נכתבה בהסכמת בעל העסק ועורך דינו, לרבות נימוקי ההחלטה. לאחר פירוט החשדות נגד אלי, אשר הכחיש תחילה את עצם המכירה, אך לאחר שצפה בסרט מתוך קלטת האבטחה של העסק, חזר בו ומסר כי לא חשד שמדובר בקטינים, ציינה סנ"צ מאירסון, כי נוכח החשדות מחד גיסא, ומאידך גיסא - העדר אירועים קודמים והנסיבות הכלכליות שהובאו בפניה, החליטה לסגור את העסק בצו מינהלי לשבוע ימים עד תאריך 24/8/10. עוד ציינה כי עו"ד חורי הסכים להחלטה, אך הודיע כי הסכמה זו לא תהווה הודייה של מרשו בהליך פלילי, ומרשו כופר באשמה המיוחסת לו.

ג. באותו יום, 17/8/10, הוצא צו לסגירת העסק לפי סעיף 23 לחוק, החל מאותו יום בשעה 16:30 עד יום 24/8/10 בשעה 08:00 (להלן: צו הסגירה).

ד. אלי ואביו עאטף מטאנס (להלן: האב עאטף) הגישו בקשה לביטול צו הסגירה ובקשה למתן צו מניעה זמני עד לדיון בבקשה. בבקשתם ציינו כי העסק הוא מקור הפרנסה היחידה של המשפחה המונה 8 נפשות, כי האב עאטף טרח להסביר היטב לילדיו אודות העיסוק החוקי למכירת אלכוהול לקטינים, וכי עסקת המכירה בוצעה, אם בכלל, על ידי הבן הסטודנט, הטוען כי הנער שרכש את המשקאות המשכרים נראה בגיר, ולכן לא ראה צורך לבקש ממנו תעודת זהות, ולא ניתן לצפות ממנו לנחש כי מדובר בקטין. מכאן, כי אין בסיס לחשדות המיוחסים לו. עוד נטען על ידם, כי בנסיבות המתוארות אין מקום לסגירת העסק על מנת לשמור על שלום הציבור, מדובר בפגיעה בזכות יסוד של המבקשים, שאינה סבירה, אינה מידתית ותסב להם נזק רב.

ה. ביום 19/8/10, דחתה שופטת תורנית בבית משפט השלום בחיפה את הדיון בבקשה ליום 23/8/10, ומבלי לקבל את תגובת המשיבה, עיכבה את ביצוע צו הסגירה עד למתן החלטה אחרת.

ו. ביום 23/8/10 התקיים דיון בפני כב' השופטת עדוי. המבקשים חזרו על טענותיהם, הודיעו כי בעל העסק הוא האב והוא לא הסכים לסגירת העסק, בניגוד לאמור בפרוטוקול השימוע, וכי משמדובר במקרה בודד ויש הליך פלילי המטפל בנושא, ניתן להסתפק בימים שחלפו.

המערערת טענה כי אופן הצגת העובדות אינו מדויק, הודיעה כי העסק לא היה סגור משך 3 ימים, אלא יום אחד, וכי רק בשל ההסכמה של הצדדים, לא סגרה את העסק ל-30 יום, כפי שהחוק מתיר לה.

ז. לאחר ששמעה את טענות הצדדים, הודיעה כב' השופטת עדוי כי ההחלטה תשלח אליהם במהלך היום. ביום 24/8/10 נתנה החלטתה כדלקמן: "לפניי בקשה לביטול צו סגירת עסק. מאחר ותוקפו של הצו פקע היום בשעה 08:00, מתייתר הצורך בהכרעה בבקשה. על כן, אני מורה על מחיקת הבקשה" (נספח ג' להודעת הערעור).

2. על כך הערעור שבפניי.

המערערת הודיעה לבית המשפט, כי ההחלטה הגיעה לידיה רק ביום 30/8/10, על אף שנעשו ניסיונות רצופים לקבל את ההחלטה, ללא הועיל.

לטענתה, שגה בית המשפט קמא משקבע כי הדיון התייתר בשל פקיעת הצו, בעוד העסק נותר פתוח בשל עיכוב ביצוע, אשר ניתן ביום 19/8/10, והתעלם מכך כי צו הסגירה לא יושם מבלי שבוטל. כן טענה, כי שגיאה נפלה מלפניו משהתעלם מההסכמה אליה הגיעו הצדדים.

המערערת ייחסה חוסר ניקיון כפיים לבעל העסק ולמנהליו, אשר פעלו בניגוד להסכמה אליה הגיעו, אשר רק בעקבותיה, ולפנים משורת הדין, הוצא צו מתון לסגירת העסק למשך 7 ימים בלבד.

באשר לבסיס החוקי להוצאתו של צו הסגירה, המערערת הפנתה לסעיף 23(א) לחוק, המתיר לקצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה לסגור לאלתר חצרים בהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח כי הדבר דרוש לשלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר, לתקופה שלא תעלה על 30 יום. מכירת משקאות משכרים לקטינים מקיימת את הוראות הסעיף, וסגירת העסק למשך 7 ימים היא מידתית וסבירה. לטענתה, מדובר בהתערבות המהווה מכה קשה לרשויות האכיפה במלחמתן היום יומית נגד הפרות חוק של עסקים המוכרים אלכוהול לקטינים.

3.בדיון שהתקיים בערעור, חזר כל צד על טענותיו כמפורט להלן.

בנוסף לטענות המשיבים כי לא היו די ראיות לביצוע העבירה, כי סגירת העסק לא נדרשה לשם שמירה על הציבור, כי העסק משמש לפרנסת המשפחה וסגירתו תהווה פגיעה קשה בכלכלתה, נטען כי נביל ואלי הם חסרי ידע, והסכמתם לא חייבה את האב עאטף, בעל העסק. עוד טענו, כי המערערת מבקשת להשתמש בסעיף 23 לחוק, במקום להגיש כתב אישום, במטרה להעניש את בעלי העסק.

בתום הדיון ניתנה החלטתי לקבלת הערעור, ולסגירת העסק מיום 1.9.10 בשעה 19:00 למשך ארבעה ימים. הודע לצדדים כי נימוקי הערעור ישלחו בדואר.