מדינת ישראל נ' מחאמיד

פסק דין

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה נשוא התביעה. מדובר בתאונה שאירעה בכביש מס' 6, סמוך למחלף עירון, בנתיב המוביל צפונה. לגרסת התובעת התאונה נגרמה כתוצאה מכך שעל הכביש היה מונח צמיג שנפל ממשאית הנתבעים, ואשר בעטיו סטה רכבה שמאלה ופגע במעקה הבטיחות. הנתבעים טענו שרכב התובעת ביצע עקיפה, איבד שליטה ופגע במעקה הבטיחות.

העידו בפני נהגת רכב התובעת, בעלה, וסייר בכביש 6. כן העיד נהג המשאית. מעדויות הצדדים עולה שלמרות האמור בכתבי הטענות, שוב אין מחלוקת שעובר לתאונה התפוצץ צמיג במשאית הנתבעים וחלקים ממנו התפזרו על הכביש. עם זאת הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם אותו צמיג הוא שגרם לתאונה.

נהגת התובעת העידה שהיא נהגה רכבה במסלול השמאלי ביותר ולפניה נסע רכב אחר. לפתע סטה הרכב שלפניה במהירות שמאלה והיא ראתה חפץ שחור גדול מונח במרכז הנתיב. היא סטתה שמאלה בניסיון לעקוף את אותו חפץ, אך הרכב איבד שליטה ופגע במעקה הבטיחות. לאחר התאונה היא בדקה ומצאה שמדובר בצמיג שחור גדול. דברים דומים העיד בעלה.

נהג הנתבעים העיד שהתפוצץ צמיג ברכבו והוא אסף את כל חלקיו והמתין בצד הדרך. לאחר כ – 10 דקות הגיע רכב ופגע במעקה הבטיחות, אך זאת ללא קשר לצמיג וככל הנראה לאחר שאחד מנוסעי הרכב הפריע לנהג.

מר יחזקאל ניר, סייר בכביש 6, העיד שהוא הגיע למקום כ – 12 דקות לאחר התאונה, וראה צמיג גדול מונח בשול הכביש מצד ימין.

הנתבעים טוענים שמעדות סייר כביש 6 עולה שבניגוד לגרסת עדי התובעת הצמיג היה מונח בשול הימני של הכביש ולא במרכז הנתיב השמאלי ומכאן שלא בעטיו נגרמה התאונה. ועוד נטען שחלפו 10 דקות מעת פיצוץ הצמיג ועד לתאונה ובזמן זה חלפו בכביש רכבים רבים שלא נפגעו. מכאן שלא הצמיג גרם לתאונה, ומכל מקום ניתן היה למנוע את התאונה.

בחנתי את העדויות והמסמכים, ואני מקבלת את גרסת התובעת במלואה. עדויות התביעה היו אמינות. מאידך נהג המשאית הכחיש תחילה שאירע פיצוץ בצמיג הרכב ובהודעתו לחברת הביטוח טען שאין זה נכון שהתפוצצו למשאית 2 צמיגים, ת/3. רק בעדותו בבית משפט שינה טעמו, הודה שאירע פיצוץ בצמיג אך טען שהיה זה דקות ארוכות לפני התאונה.

אמנם כן, סייר כביש 6 העיד שהוא ראה את הצמיג מונח בשול הימני של הכביש, ולא במרכז הנתיב השמאלי כפי שכך העידו עדי התובעת, אך אין בכך לפגום בגרסת התובעת. מעדות הסייר עולה שחלפו 12 דקות מעת התאונה ועד הגיעו למקום, ואין להוציא מכלל אפשרות שמאן דהוא החליט להזיז את המפגע מהכביש בטרם תיגרם תאונה נוספת. כאמור הן נהגת התובעת והן בעלה העידו שלאחר התאונה הם ראו צמיג גדול מונח במרכז נתיב נסיעתם. לפי עדותם רכב נוסף שנסע לפניהם סטה גם הוא במהירות שמאלה, משמע רכב נוסף נתקל גם הוא במפגע במרכז הכביש.

אכן, נראה שרכבים נוספים לא נפגעו מאותו צמיג, אך אין בכך כדי להוכיח שנהגת התובעת לא נהגה כמצופה מנהג סביר. המכונית שנסעה לפני רכב התובעת יכולה היתה להבחין בצמיג במרחק רב יותר מהתובעת וממילא עמד בפניה פרק זמן ארוך יותר כדי להימנע מהפגיעה. אין בפני נתונים לגבי מספר הרכבים שחלפו, אם חלפו, בכביש קודם לתאונה ולא נפגעו מהצמיג, ולא הובהר כמה זמן היה הצמיג מונח על הכביש עד לתאונה. אמנם נהג המשאית טען כי חנה בצד הכביש כ – 10 דקות, אך אינני מקבלת עדותו לאחר שבהודעתו הראשונה הכחיש כליל את התפוצצות הצמיג.

התוצאה היא שאני מקבלת את גרסת התובעת, וקובעת שהנתבעים אחראים לתאונה. אין מקום לייחס לתובעת רשלנות תורמת, שכן לא הוכח שנהגת התובעת יכולה היתה לנהוג אחרת משנהגה. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת סך של 40,301 ₪ צמוד מיום 27.02.07 בתוספת שכ"ט העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ח תשרי תשע"א, 26 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: