מדינת ישראל נ' מחאמיד

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה על יסוד הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של סיוע לסחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא ביחד עם סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין].

2.כתב-האישום מעלה את מעורבותה של הנאשמת במסכת סחיטה על רקע פוליטיקה מקומית במהלך שנת 2010, כשבאותה תקופה היתה היכרות קרובה בין הנאשמת לבין ראש עיריית קלנסואה, מחמוד חדיג'ה.

על רקע סכסוך בין ראש העיר לבין חבר מועצת העיר, איאד מרעי [להלן: איאד], החליט ראש העיר לצלם את איאד במחיצת הנאשמת לצורך איום עליו באמצעות התמונות, במטרה להבטיח את תמיכתו בו במהלך ההצבעות במועצת העיר.

במועד שאינו ידוע במדוייק ועובר לחודש מאי 2010, קשר ראש העיר קשר עם יועצו, יוסף מרעי [להלן: יוסף], לצלם את איאד עם הנאשמת ולסחוט אותו באמצעות התמונות.

ראש העיר פנה לנאשמת וביקש ממנה ליצור קשר טלפוני עם איאד, להזדהות בשם בדוי ולקבוע עימו פגישה, במהלכה תחבק ותנשק אותו, כשעידכן אותה כי הפגישה תצולם. בנוסף, מסר לה מכשיר טלפון נייד באמצעות תוכל ליצור קשר עם איאד.

בהתאם לבקשת ראש העיר, הנאשמת יצרה קשר עם איאד, הציגה עצמה כעיתונאית ובשם בדוי, ולאחר מספר שיחות טלפון קבעה להיפגש עימו ביום 12.5.10 בשעות הבוקר בזכרון יעקב. בסמוך לאותו מועד פנה יוסף לבעל סטודיו לצילום בקלנסווה [זיאד מכלוף, להלן: זיאד] וביקש ממנו להצטרף אליו ולצלם את הפגישה.

במהלך הפגישה חיבקה הנאשמת את איאד, כשבאותה עת צילם זיאד, בידיעת הנאשמת, מספר תמונות בהן נראים הנאשמת ואיאד כשהם מחובקים.

יומיים לאחר מכן, וביום 14.5.10, הזמין היועץ יוסף את איאד לפגישה בבית-קפה בשעות הערב, במהלכה הציג יוסף בפני איאד את התמונות, ואמר לו כי אם לא יצביע במועצת העיר לפי עמדתו של ראש העיר, ישלחו התמונות לאשתו. עקב חששו ממימוש האיום, התחייב איאד בפני יוסף להצביע לפי עמדתו של ראש העיר בהצבעות במועצת העיר. בהמשך, הצטרף ראש העיר לפגישה בבית הקפה, ואיאד חזר גם בפניו על התחייבותו.

3.ייאמר כבר, כי בעניינה של הנאשמת הוצג הסדר רף עליון, במרכזו מחלוקת לענין שאלת ההרשעה, כשהנאשמת נשלחה לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינה. בכפוף לשיתוף פעולה מלא עם שירות המבחן והמלצה חיובית, הגבילה התביעה את עתירתה העונשית למאסר על תנאי, של"צ וקנס.

4.תסקיר שירות מבחן בעניינה של הנאשמת אכן עונה על הפרמטרים הנ"ל. למדתי מהתסקיר, כי המדובר באשה ילידת 1980, נשואה ואם לשני ילדים, מורה לאזרחות בבית-ספר תיכון בפרדיס. לאורך שנות נישואיה, הנאשמת היתה המפרנסת העיקרית והיציבה במשפחה. במקביל להתפתחותה המקצועית - בעלה, שהינו בעל תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל, התקשה למצוא מקום תעסוקה ולהשתלב במערכת החינוך, וכיום לומד סיעוד מתוך חשיבה להסבה מקצועית. תיארה משבר קשה במערכת היחסים הזוגית מאז חשיפת מעורבותה בעבירה.

כרקע לביצוע העבירה סיפרה, כי ידיד משפחה טען כי ביכולתו לסייע לבעלה להיקלט כעובד מערכת החינוך ודרכו הופנתה לראש עיריית קלנסוואה, שבהנחייתו ביצעה את המיוחס לה בכתב-האישום. להתרשמות קצינת המבחן לקחה אחריות מלאה ומבינה את השלכות מעשיה על קרבן העבירה, כשמורכבות יחסיה הזוגיים והרצון לרצות את בעלה הביאו אותה לחרוג מדפוסי התנהגותה ומערכיה. קצינת המבחן מתארת עוד את הפגיעות החמורות שנגרמו לנאשמת ולמשפחתה בעקבות מעורבות מערכת אכיפת החוק בעניינה (ראו סוף עמוד 2). להערכתה, המדובר באישה בעלת יכולות קוגנטיביות ורגשיות גבוהות, אשר במהלך השנים הגיעה להישגים ומיקמה את עצמה כדמות הפותרת בעיות לקרובים בתחומים רבים. תפקיד זה, יחד עם רצונה לסייע לבעלה, הביא אותה לפעול בקלות דעת שאינה אופיינית לה. עוד מוסיפה קצינת המבחן, כי הרשעה בדין מסכנת את המשך העסקתה במשרה ממשלתית ותהווה פגיעה קשה במקור הכנסתה המרכזי של המשפחה. על רקע מכלול נתונים אלו, לצד הנזקקות הטיפולית העולה מהמשבר בו מצויה ולצורך העמקת התובנות באשר למניעיה לביצוע העבירות, ממליצה קצינת המבחן לסיים את ההליך בעניינה ללא הרשעה תוך הטלת צו מבחן למשך 18 חודשים.

5.באת-כוח המאשימה מיקדה את טיעוניה, בהתאם לזירת המחלוקת, בשאלת ההרשעה. טענה, כי אכן קיימות אינדיקציות לכך שהנאשמת תיפגע פגיעה חמורה, לרבות במישור התעסוקתי, כתוצאה מהרשעה. עם זאת, סוג העבירה על נסיבותיה אינו מאפשר שלא להרשיעה: המדובר במסכת סחיטה על רקע פוליטי, כשהנאשמת שיתפה פעולה ופגעה בפרטיותו של המתלונן. הוסיפה, כי מעבר לרכיב האיום ולפגיעה בשלוות חייו של המתלונן, עולה צורך בהעברת מסר ברור על-מנת להגן על חירות ההחלטה, חופש הפעולה והבחירה של כל נציג ציבור. לטעמה, עתירת התביעה הינה קלה ממתחם הענישה הנוהג, שהינו בין מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ועד מספר שנות מאסר. הגורמים שהביאו את התביעה לחרוג לקולא ממתחם הענישה הראוי הינם: העדר עבר פלילי, הודאה מיידית ביום הגשת כתב-האישום תוך חסכון בזמן שיפוטי ובהעדת המתלונן, נטילת האחריות והנסיבות האישיות המאד מורכבות אשר באות לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן. על כן, עותרת ב"כ הפרקליטות להותיר את הרשעת הנאשמת על כנה ולהטיל עליה מאסר על תנאי, של"צ וקנס.

6.הסניגור עתר לבית-המשפט לבטל את הרשעת הנאשמת ולהטיל עליה צו מבחן, כשעשה ככל יכולתו לשכנע כי המדובר במקרה חריג המצדיק זאת. לטענתו, כתב-האישום אינו מעיד על כך כי הנאשמת היתה מודעת לכך שהמדובר במסכת מתוכננת אשר נועדה להוביל חבר במועצת העיר להצביע לפי הוראות ראש העיר. תיאר, כי הנאשמת נקלעה לטרגדיה בשל הפעלת שיקול-דעת מוטעה וקלות דעת, תוך שנוצלה על-ידי איש מרות בעל תפקיד בכיר, והכל על-מנת לסייע לבעלה. לטענתו, הרשעה תביא לאובדן כל חייה של הנאשמת, כפי שהדברים עולים בתסקיר שירות המבחן. לטעמו, אין המדובר בעבירה המחייבת עונש מאסר, וניתן לסיים את ההליך תוך מתן בכורה לאינטרס השיקום של הנאשמת – שכן אין עסקינן בפגיעה בציבור אלא בפרט – באותו מתלונן שנפגע. על כן עותר הוא לפעול במסגרת שיקול-הדעת הרחב המוענק לבית-המשפט ועל רקע הנסיבות המיוחדות והחריגות לאמץ את המלצות קצינת המבחן.

7.בדבריה לבית-המשפט תיארה הנאשמת בדמעות את בדידותה, הסכנה בה מצויה, והמשבר ביחסים עם בעלה.

8.ייאמר, כהערה מקדימה, כי הכרעת-הדין בעניינה של הנאשמת ניתנה ביום 7.11.12, ועל כן ראיתי לנכון להתייחס בקצרה לתחולתו של תיקון 113 לחוק העונשין, בנסיבות שבהן מציגים הצדדים הסדר טיעון בפני בית-המשפט (בין אם המדובר בהסדר רף עליון, כבענייננו, בין אם המדובר בהסדר "סגור" או בהסדר "טווח"). התייחסות ראשונה לסוגיה זו מופיעה בפסק-דינו של כב' השופט הכהן בת.פ 27505-06-12 (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נגד חארתיה, מיום 27.12.12. בסעיף 8 לפסק-הדין קובע השופט הכהן, כי כאשר מוצג לבית-המשפט "הסדר טווח" לעניין הענישה, אין מקום שבית-המשפט עצמו יקבע מתחם ענישה. עוד הוסיף, כי כשעסקינן בהסדר לענין העונש, אין תחולה לחובת ההנמקה המפורטת בסעיף 40יד' לחוק העונשין, במובן זה שאין צורך לפרט את קביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה, תוך פירוט הנסיבות לגזירת העונש בתוך המתחם או חריגה ממנו, ונקודת המוצא היא כי אותם שיקולים נשקלו על-ידי המאשימה בהסכימה להסדר. לכן, בית-המשפט אינו נדרש לקבוע מתחם ענישה עצמאי אלא להתייחס לטווח הענישה המוצג כאל טווח הענישה הראוי בנסיבות המקרה ולבחון את הסדר הטיעון על רקע עקרונות הלכת פלוני (ע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל, פורסם בפ"ד נט(6) 281).

9.סקירה מקיפה בסוגיה זו ניתן למצוא בגזר-דין שפורסם לפני ימים אחדים על-ידי חברי, כב' השופט שגיא, בת.פ. 38431-04-12 (שלום תל-אביב) מדינת ישראל נגד רוזנפלד, מיום 3.2.13. מסכימה אני לגישתו ולמסקנותיו אליהם הגיע לאחר ניתוח מעמיק ומעניין של הראציונאל העומד מאחורי תיקון 113 לחוק העונשין על רקע מוסד הסדרי הטיעון והאינטרס הציבורי והחיוני העומד ביסוד הסדרי הטיעון. סקירה זו הובילה לקביעה, לפיה בהסדרי טיעון לענין העונש, לא ניתן לגזור את הדין בהתאם למתווה הקבוע בתיקון 113 (וממילא לא חלה חובת ההנמקה בהקשר זה). עם זאת, עקרונות הענישה והשיקולים הכלולים בתיקון ימשיכו להנחות את בית-המשפט בבואו לבחון את סבירות הסדר הטיעון והעונש המוצע – הכל לצד מתן משקל לאותם שיקולים ייחודיים להסדרי טיעון כמתחייב מפסיקת בית-המשפט העליון בהלכת פלוני.

10.לאחר הערה מקדימה זו, יש לבחון את העונש לו ראויה הנאשמת, כשכאמור, במוקד המחלוקת עומדת שאלת הרשעתה בדין.

11.לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחומרת מעשיה של הנאשמת. צודקת ב"כ המאשימה, כי הנאשמת לקחה חלק במסכת מעשים אשר מחייבת העברת מסר ברור הן באספקט הציבורי, הן כלפי המתלונן כמי שנפגעה פרטיותו. כתב-האישום מעלה מסכת מתמשכת בה מספר מעורבים, לרבות בכירי הנציגים המוניציפליים, שכל מטרתם היתה להביא לכך שחבר במועצת העיר יצביע על פי הוראותיו של אותו ראש עיר. במסגרת אותה מסכת, שיתפה הנאשמת פעולה תוך פגיעה בשלוות חייו ובפרטיותו של המתלונן בדרכי סחיטה ומרמה. בנסיבות אלו, כשהמדובר בסחיטה על רקע פוליטי, במגמה לפגוע בחירות ההחלטה ובמוניטין של נציג ציבור, לא ניתן לטעמי לשקול אי-הרשעה בדין על-פי הקריטריונים המופיעים בהלכת כתב. אין מקום להעביר מסר סלחני בדמות אי-הרשעה בדין, גם כלפי מי שהינו מוגדר כמסייע בלבד לסחיטה המאיימת, ללא פגיעה באינטרס הציבורי המחייב השתת ענישה מוחשית בעלת מימד הרתעתי על-מנת לנסות להבטיח את שלטון החוק וטוהר השלטון המקומי.

12.אין באמירה זו כדי להביע התעלמות מנסיבותיה האישיות של הנאשמת, כשברור לי כי אכן תיגרם לנאשמת פגיעה קשה מעצם ההרשעה. הפגיעה היא, בראש ובראשונה, במישור התעסוקתי, ובהמשך בדימוי העצמי, המשפחתי והחברתי. עם זאת, גישת המאשימה המגולמת בהסדר הטיעון, לפיה יש בנתונים אלו כדי למתן את העתירה העונשית של התביעה, היא הראויה בעיניי. יוער במאמר מוסגר, כי מתחם העונש ההולם בנסיבות תיק זה אכן מצוי בין עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ועד ללמעלה משנת מאסר בפועל. הפרקליטות הלכה כברת דרך לקראת הנאשמת בהציגה הסדר טיעון המצוי בחריגה לקולא ממתחם העונש ההולם, ובכל זאת המדובר בהסדר סביר, אשר ראוי לכבדו ברף העליון שלו.