מדינת ישראל נ' מחאגנה ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו עפ"י הודייתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן.

שני הנאשמים ללא הרשעות קודמות, הודו בהזדמנות הראשונה בכתב אישום מתוקן המייחס להם עבירות אלימות כלפי עובד ציבור ביום 6.5.08.

גם לאחר תיקון עובדות כתב האישום העבירות נושאות חומרה באשר לכל נאשם, שכן באשר לנאשם 1, מדובר באלימות קשה כלפי עובד הציבור בכך שאחז את גרונו חנק אותו, השליך אותו על המדרגות וכתוצאה מכך הוא נחבל, ואילו נאשם מס' 2 שהוא אוחז בידו מרצפה, ניסה לתקוף את עובד הציבור פעמיים, ורק בנס לא הצליח לממש את רצונו לפגוע במתלונן באמצעות המרצפה.

נסיבות חמורות שכאלה כלפי עובד ציבור שבא למלא תפקידו כדין גם אם הנאשמים הודו וגם אם אין להם הרשעות קודמות, יש לקחת בחשבון באופן משמעותי לענין העונש הראוי, שכן ביהמ"ש מצווה ומחוייב להגן על עובדי ציבור אשר ממלאים תפקידם כדין.

גם אם לטענת הנאשמים עובד הציבור לא היה רגיש מספיק באופן ביצוע עבודתו, אין הדבר מצדיק כהוא זה פרץ אלימות מצד שניהם כלפי עובד הציבור שכאמור רק בנס לא היו חבלות חמורות יותר.

ביהמ"ש מחוייב להוקיע התנהגות ברוטלית שכזו כלפי עובד הציבור ולהעביר את המסר הברור והחד משמעי שמי שמעז לנקוט באלימות כלפי עובד ציבור בזמן מילוי תפקידו ייענש קשות גם בדרך של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

יחד עם זאת הענישה היא ענישה אינדיוידואלית וביהמ"ש בבואו לגזור את הדין מאזן בין אינטרסים שונים ומגוונים דהיינו האינטרס הציבורי מנגד לאינטרס האישי של הנאשם.

בעניינו של כל נאשם התקבלו מספר תסקירים כאשר באופן כללי ניתן לומר שהנאשמים לוקחים אחריות גם אם אין מדובר באחריות מלאה במיוחד באשר לנאשם מס' 2, אולם הם הביעו חרטה וצער על התנהלותם כאשר קצין המבחן התרשם שאין מדובר בנאשמים בעלי דפוס התנהלות אלימה ותוקפנית, אלא מדובר באירוע חד פעמי על רקע מחשבה של כל אחד מהם שעובד הציבור כאמור לא היה מספיק רגיש באופן הפעלת סמכויותיו.

גם אם הנאשמים לא היו מוכנים להכנס להליך טיפולי, אזי במכלול כל הנסיבות איני סבורה שיש לענין זה משקל משמעותי, במיוחד לאור העובדה שמדובר בנאשמים ללא הרשעות קודמות שמקוה אני עבורם שמדובר באירוע שיישאר חד פעמי ולא יחזרו לבצע עבירות בכלל ועבירות אלימות בפרט.

אין להתעלם מכך שהעבירות בוצעו לפני למעלה משנתיים, וכאמור גם לענין זה יש משמעות בזמן שביהמ"ש גוזר את דינו של כל נאשם.

דהיינו במכלול הנסיבות שבפניי הגם שאני סבורה שיש מקום להשית מאסר בפועל על כל נאשם בצד ענישה הצופה פני עתיד, קנס כספי ופיצוי משמעותי למתלונן, ניתן לקבוע שהמאסר בפועל ירוצה בעבודות שירות.

לפיכך אני גוזרת על כל נאשם את העונשים כדלהלן:

1.מאסר בפועל למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, כאשר הנאשם מס' 1 ירצה את העבודות השירות במשטרת עירון החל מיום 12.1.11 והכל על פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 6.12.10; ואילו לגבי הנאשם מס' 2 – ירצה את המאסר בעבודות שירות במועצה המקומית ערערה החל מיום 19.1.11 והכל על פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 6.12.10.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית שעונשה שנתיים מאסר ומעלה והכל על פי חוק העונשין התשל"ז – 1977 , ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

3.תשלום קנס בשיעור 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תחתיו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 400 ₪ כל אחד החל מיום 1.2.11 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

אי תשלום של מי מהתשלומים במועד, יגרור אחריו תשלום יתרת הקנס.

4.אני מורה על כל נאשם לפצות את המתלונן עדי סלומון בסך של 2,000 ₪.

הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות ביהמ"ש תוך 90 יום מהיום.