מדינת ישראל נ' מחאגנה ואח'

גזר דין

1.הנאשמים מחמוד מחאגנה (להלן: "הנאשם 1" ) ואבראהים מחאגנה (להלן: "הנאשם 2" ), הורשעו על פי הודאתם, בעבירת החזקת נשק שלא כדין , עבירה לפי סעיף 144 (א) ל חוק העונשין , והנאשם 1 הורשע עפ"י הודאתו גם בעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.אין מחלוקת כי ביום 26.5.08 בסמוך לשעה 23:00, באום אל פחם, החזיק הנאשם 2 בנשק מסוג אקדח ברטה 0.22 מ"מ נושא מס' A75124U ובמחסנית תואמת (להלן: " הנשק" ) וזאת בלא שתהא לו רשות עפ"י דין להחזקתו.

באותן נסיבות ובהמשך מסר נאשם מס' 2 את הנשק הנ"ל בידי הנאשם מס' 1 אשר החזיקו בתוך מכנסיו. בהמשך ובמהלך סיור שגרתי של ניידת סיור יס"מ, הבחינו השוטרים ברכבו של נאשם מס' 1 מסוג מיצובישי לבנה מ"ר 5440720, סימנו לו לעצור ובבואם לבצע חיפוש ברכב השליך הנאשם מס' 1 את הנשק מחוץ לחלון הרכב וזאת במטרה להכשיל את השוטרים בעת מילוי תפקידם כדין.

3.בישיבת יום 28.9.08 הנאשמים הודו בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום.

עניינם של הנאשמים נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן לעניין העונש.

4.בעניינו של הנאשם 1 נתבקש תסקיר קצין מבחן, ממנו עולה כי המדובר בנאשם בן 21, רווק, ללא כל עבר פלילי, העובד כפועל במאפייה בפתח תקווה, ובכוונתו בסיום ההליך המשפטי להמשיך בלימודים והתמקצעות בתחום הנדסאי מזגנים במכללת "עתיד" באום אל פחם ; הנאשם בוגר 12 שנות לימוד וברשותו תעודת בגרות.

בפגישתו עם קצין מבחן התקשה הנאשם 1 לקחת אחריות על העבירות שביצע וטען כי תחילה לא ידע על הימצאות נשק ברכבו.

בבואה להמליץ על העונש הראוי לנאשם 1, נמנעה קצינת המבחן מהמלצה, לאור העובדה כי הנאשם 1 הפחית וטשטש את אחריותו בעבירות המיוחסות לו והתקשה להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו; יחד עם זאת, קצינת המבחן הדגישה כי להערכתה שליחת הנאשם 1 לריצוי מאסר פועל עלולה להביא לפגיעה בתעסוקתו ולחבל במאמציו לנהל חיים נורמטיביים ויכולה להביא להפנמת נורמות עברייניות בבואו במגע עם אסירים אחרים; ועל כן המליצה כי במידה ויוטל על הנאשם 1 עונש מאסר בפועל, להמירו בעבודות שירות.

5.גם בעניינו של הנאשם 2 נתבקש תסקיר קצין מבחן, ממנו עולה כי המדובר בנאשם בן 24, רווק, ללא כל עבר פלילי, נשר מבית הספר לאחר 9 שנות לימוד והחל לעבוד בעבודות מזדמנות וכעת עובד עם קבלן בתחום החשמל.

בפגישתו עם קצין מבחן התקשה הנאשם 1 לקחת אחריות על העבירות שביצע וטען כי מצא את הנשק בדרכו לפגוש את הנאשם 1 בבית קפה, וטען כי פחד למסור את הנשק במשטרה מהחשש שיואשם בבעלות עליו.

בבואה להמליץ על העונש הראוי לנאשם 2, נמנעה קצינת המבחן מהמלצה, לאור העובדה כי הנאשם 2 מתקשה לראות את משמעות התנהגותו וחומרתה.

6.ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, עמד על החומרה הרבה שבמעשיהם, ושם את הדגש על הסיכון אותו יצרו הנאשמים בהתנהלותם; הוא הפנה לפסקי דין שניתנו בביהמ"ש העליון בהם הוטלו עונשי מאסר לריצוי בפועל בגין עבירות של החזקת נשק: ת"פ 182/08 מדינת ישראל נ' פאיז קרסאלי ; ע"פ 11877-07-09 מדינת ישראל נ' יורם כהן ; רע"פ 11991/05 אגבריה מאלק נ' מדינת ישראל; ע"פ 180/04 ניזאר אבו נימר נ' מדינת ישראל .

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשמים מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי וקנס.

7.ב"כ הנאשמים, ביקש להקל עם מרשיו. לטענתו, המדובר באקדח ברטה 0.22 מ"מ עם מחסנית תואמת וללא כדורים בכלל. האקדח הובא ע"י הנאשם 2 אשר מצא אותו בחורשה ובהיותם בתוך הרכב הביא אותו לידיעת הנאשם 1. לטענת ב"כ הנאשמים, מדובר בנאשמים אשר מנהלים אורח חיים נורמטיבי שאינם זקוקים לטיפול כלשהו של שירות המבחן, וכי מדובר במעידה חד פעמית שכן זוהי הסתבכותם הראשונה של הנאשמים עם החוק. הוא גם הדגיש כי הנאשמים הודו בעבירות המיוחסות להם וכי לא נתכוונו לבצע עבירה פלילית כלשהי באמצעות הנשק אותו החזיקו.

ב"כ הנאשמים ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשמים לנוכח הודייתם בהזדמנות הראשונה, דבר המצביע על חרטה, וכן נוכח תסקיר שירות המבחן שהוגש לגבי הנאשם 1 הממליץ כי במידה ויוטל על הנאשם 1 עונש מאסר בפועל אזי ירוצה הוא בעבודות שירות שכן שליחתו של הנאשם 1 לריצוי מאסר בפועל עלולה להוביל להפנמת התנהגות עבריינית אצלו.

בהתייחס לפסקי הדין אליהם הפנה התובע, טען ב"כ הנאשמים כי שם מדובר בנסיבות חמורות פי כמה מן הנסיבות שבפנינו, וכן בנאשמים בעלי עבר פלילי.

ב"כ הנאשמים הגיש פסיקה רחבה של בימ"ש מחוזי בהם נראה כי בעבירות דומות כאשר מדובר בנאשמים בעלי עבר פלילי נקי הוטלו עליהם עונשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות: ת"פ 4206-01-09 מד"י נ' שריף עלוואי ; ת"פ 10774-06-09 מד"י נ' מוחמד אגבריה ; ת"פ 134/09 מד"י נ' שאער אמין וחלבי חמזה ; ת"פ 1074/07 מד"י נ' שלבי אחמד .  

8.אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים. נקבע, לא אחת, כי הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל. בעבירות אלו יש להעדיף את האינטרס הציבורי הדורש להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות.

9.עם זאת, יש לזכור כי הענישה היא אינדיווידואלית וקודם גזירת הדין על ביהמ"ש ליתן משקל לנסיבות ביצוע העבירה, הנסיבות האישיות של הנאשם, אופן ניהול הדיון והמלצות שירות המבחן.