מדינת ישראל נ' מחאג'נה

גזר דין

1.הנאשם, עדנאן מחאג'נה, הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של החזקת נשק וחלקי נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.אין מחלוקת כי ביום 5/11/09 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, במהלך חיפוש משטרתי במחסן הסמוך לבית מגוריו של הנאשם באום-אל-פאחם, נמצא כי הנאשם מחזיק ברובה סער מסוג קלצ'ניקוב (להלן: "הנשק").

בנסיבות האמורות החזיק הנאשם בנוסף ב-3 מחסניות לרובה, בתחמושת מסוג 7.62 - 136 כדורים וכן 8 תרמילים של רובה סער מסוג קלצ'ניקוב (להלן: "חלקי הנשק").

בנסיבות האמורות, הנאשם החזיק בנשק ובחלקיו בלא רשות על פי דין.

3.בישיבת יום 28/6/10 הנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ועניינו נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן, לעניין העונש.

4.ביום 15/11/10 הוגש תסקיר קצין מבחן, ממנו עולה כי המדובר בנאשם בן 40, נשוי ואב ל- 4 ילדים, כאשר ביתו הגדולה בת ה- 14 סובלת ממחלה כרונית, עברה ניתוחים רבים ונזקקת לטיפול רפואי ועזרה בבית. הנאשם אינו עובד מזה שנתיים עקב פריצת דיסק וכאבים בגבו, אשר נגרמו עקב תאונת דרכים בה היה מעורב, גם אשתו של הנאשם אינה עובדת. מהתסקיר עולה כי הנאשם סיים 7 שנות לימוד, ולאחר מכן יצא לעבוד. במשך 20 שנה עבד אצל אחיו, בתחום הרהיטים והרכבתם.

בהתייחס לעבירה נשוא תיק זה, הנאשם הודה והסביר כי מצא את השקית עם הנשק בזמן שהשגיח על מטע הזיתים השייך למשפחתו. הנאשם לקח את השקית לביתו והניחה במחסן ארבעה ימים לפני שנערך חיפוש בביתו.

שירות המבחן התרשם כי מידת הפנמתו את חומרת העבירה ואת השלכותיה האפשריות, הינה מוגבלת, מה שאינו מפחית בסיכון למעורבות עבריינית חוזרת.

בסופו של דבר נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם המליץ שירות המבחן להטיל עליו עונש של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

5.ב"כ המאשימה בעתירתה לעונש, עמדה על חומרת העבירה. לדבריה פסיקת בתי המשפט הינה חד-משמעית וממנה עולה כי יש לגזור למורשעים בגין עבירה זו, עונש מאסר לריצוי בפועל.

לדבריה, המחזיק בכלי נשק ללא הרשאה כדין, מסכן את הסובבים אותו וכי אין כל מקום לנקוט בגישה מקלה כלפי כל מי שמחזיק בכלי נשק בצורה בלתי חוקית. ב"כ המאשימה הפנתה למספר רב של פסקי-דין בהם נקבע כי אין מקום לנקוט בגישה מקלה כלפי מי שמורשעים בעבירה של החזקת נשק בלתי חוקית (כגון: ע"פ 3153/07 רביע עוואד נ' מדינת ישראל; רע"פ 2718/04 אבו דחאל נ' מדינת ישראל; וע"פ 2839/05).

6.ב"כ הנאשם ביקש להדגיש כי הנאשם לא ניסה להטיל את האחריות של ביצוע העבירה על אדם אחר, אלא הודה בהזדמנות הראשונה שנקרתה בפניו. הוא הצביע על כך שמדובר באדם בן 40 נשוי, אב לילדים, שזו לו ההסתבכות הראשונה עם החוק.

ב"כ הנאשם לא התעלם מן הגישה הגורסת כי בעבירות כגון דא, אין מקום לנקוט בגישה מקלה, אולם לדבריו נסיבותיו האישיות של הנאשם, גילו וההמלצות שנכתבו בתסקיר קצין המבחן, מצדיקות סטייה מעונש המאסר לריצוי בפועל הראוי לאלו המורשעים בגין ביצוע עבירה זו.

7.ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו, כי נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות, שהינו בן 40 ועברו נקי, שכן בתו לוקה במחלה קשה (ראה נ/2), ורעייתו לוקה אף היא במחלות קשות. הוא הצביע על כך שהנאשם מטפל גם באביו החולני.

בנוסף הוא טען כי הנאשם נעצר לפרק זמן של למעלה מחודש בגין הסתבכותו בביצוע העבירה בה הורשע והוא שהה במעצר בית מוחלט בין התאריכים 7.12.09 ועד 28/6/10.

8.על מנת לתמוך בטיעוניו, הגיש הסנגור אסופת פסיקה בהם גזרו בתי המשפט עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות על אלו שהורשעו בביצוע עבירה של החזקה בלתי חוקית של נשק, שעה שעברם הוא נקי.

9.עם תום שמיעת הטיעונים ועיון בכל המסמכים הרלוונטים, החלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם.

הנני סבור כי יש לתת משקל לעובדה שהמדובר בנאשם בן 40, שמעולם לא הסתבך עם החוק. עסקינן בנאשם נשוי, אב ל- 4 ילדים, כאשר אחת מבנותיו לוקה במחלה קשה. עוד הנני סבור, כי יש להתחשב בעובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה שניתנה לו וכן בתקופות בהן שהה במעצר סגור ובמעצר בית בגין הסתבכות זו.

10.לא התעלמתי מן הפסיקה אותה הציגה ב"כ המאשימה, הגורסת כי יש להחמיר עם אלו המורשעים בגין עבירה זו. עם זאת, ניתן להצביע על פסיקה התומכת בעמדתי שלא למצות את הדין עם הנאשם, חרף הרשעתו בעבירה זו. ראה: ת.פ. חיפה 274/02 מפי כב' השופט גרשון ע"פ 71798/04 אבו גזלה סלים ביהמ"ש בת"א; ת.פ. 10774-06-01 מדינת ישראל נ' אגבריה, מפי כב' השופט שפירא.