מדינת ישראל נ' מזרחי

החלטה

1.לפניי בקשת המבקשת למסור לעיונה את כל תיק החקירה בעניינם של המשיבים 2-3 (להלן: "המשיבים") וכן העתק מפסק הדין ומהפרוטוקולים בעניינם של המשיבים.

2.המשיבה 1 מסרה תגובתה שלפיה אין לה התנגדות למסור את תיק החקירה ואולם היא סבורה שיש לקבל את עמדת המשיבים.

3.לטענת המבקשת, המשיבים פלשו לדירת עמידר הנמצאת בקומה הראשונה בכניסה הרביעית בבניין בו הם מתגוררים ובו אף היא מתגוררת. לטענתה, פעם אחר פעם הוזמנה המשטרה לפנות את המשיבים.

לטענת המבקשת, המשיבים פלשו והשתלטו על הבניין ועל החצרים השייכים למחזיקים ולבעלים החוקיים, בהם המבקשת ולא אפשרו לבעלים להיכנס לחצרים. כמו כן, לטענתה המשיבים גרמו לנזק רב ברכוש הבניין, הטרידו את השכנים והרסו.

4.לטענת המבקשת, היא זקוקה לחומר החקירה שכן היא המחזיקה והבעלים של הקרקע עליה השתלטו המשיבים, המבקשת היא שביקשה שפנתה למשיבה 1 וביקשה לסלק את המשיבים. כמו כן, היא מבקשת לתבוע על כל הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים ולפיכך היא זקוקה לתיק החקירה.

5.המשיבים מתנגדים למסירת תיק החקירה, לעניות דעתם המבקשת הגישה כנגדם תלונות שווא, קשרי השכנות ביניהם רופפים והם מסוכסכים. ואין מקום למסור את חומר החקירה.

6.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני סבור כי אין בידי כדי להיעתר לבקשת המבקשת במלואה ולמסור לה את תיק החקירה.

7.עיון בחומר החקירה מעוגן בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982 המקנה לנאשם זכות עיון בחומר החקירה:

74.(א)הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.

8.בדין הקיים לא מוקנית לפרט זכות עיון בחומר החקירה שבידי התביעה, וחוק חופש המידע, התשנ"ח 1998, איננו חל על חומר חקירה שנאסף על ידי המשטרה, כמו גם, חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א 2001, אינו מקנה לנפגע עבירה זכות עיון בחומר החקירה.

9.ככלל, קיימת לאזרח זכות לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות, אם יש בידו להראות עניין לגיטימי, שבגינו מתבקש העיון וכל עוד אין בכך פגיעה קשה באינטרס לגיטימי אחר. כאשר מדובר בזכות לעיין בחומר המצוי בתיקי חקירה משטרתיים, עומדים כנגד "זכות העיון" אינטרסים כבדי משקל העלולים להיפגע מן העיון (בג"צ 142/70 שפירא נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד כה (1) 325, 331).

10.בבואי להכריע בבקשה, בחנתי את האינטרס הלגיטימי של מבקשת העיון, שמירה על תפקודה התקין של המשטרה והתביעה (השיקולים הציבוריים המחייבים הימנעות מגילוי החומר) והבטחת אמון הציבור, שמסמכים או עדויות שנמסרו למשטרה במסגרת חקירה פלילית, לא יימסרו לכל החפץ בכך, מבלי שיש בידו להראות אינטרס ממשי בעיון בחומר, החשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר ומניעת פגיעה בפרטיות.

11.סעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 1981 קובע:

"א.מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם ברבים על פי סמכות כדין או הועמד לעיון הרבים על פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה.

ב.אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מרשות בטחון, כמשמעותה בסעיף 19, לקבל או למסור מידע לשם מילוי תפקידה ובלבד שהמסירה או הקבלה לא נאסרה בחיקוק...".

12.בנסיבות אלה, טענת המבקשת שלפיה היא מעוניינת לתבוע בגין הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים איננה עילה מספקת כדי להצביע על אינטרס לגיטימי הגובר על זכות המשיבים לפרטיות.

13.אשר על כן, הבקשה לקבל את תיק החקירה נדחית, אני מתיר למשיבה 1 למסור לעיון המבקשת העתק מכתב האישום ומפרוטוקול הדיון.

14.המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.