מדינת ישראל נ' מזרחי

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול וגרם חבלה של ממש (תקנה 64 (2) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה) וכן נהיגה בחוסר זהירות וגרם חבלה של ממש ( תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה).

1.על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם את רכבו בת"א ברחוב אצ"ל מצפון לדרום והתקרב לצומת עם רחוב וילון. באותה עת נסעה המעורבת, גב' נטלי יפת בקטנוע ברחוב אצ"ל מדרום לצפון והתקרבה אף היא לצומת עם רחוב וילון. הנאשם, כך ע"פ כתב האישום, נהג תוך אי שימת לב לתנאי הדרך ולא הבחין באופנוע שהיה קרוב אליו, החל לבצע פנייה שמאלה לרחוב וילון מבלי לתת זכות קדימה לקטנוע המעורבת, חסם את דרכו ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מן התאונה נגרמו למעורבת חבלת ראש, שבר באף והיא נזקקה לאשפוז.

הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות.

פרשת התביעה

2.במסגרת פרשת התביעה העידה המעורבת גב' יפת. היא אישרה כי בעת התאונה הייתה נהגת חדשה וציינה כי הנאשם "חתך" באופן פתאומי עם רכבו את נתיב נסיעתה באופן שלא הותיר לה ברירה אלא לבלום, הקטנוע החליק והמעורבת עפה על רכב הנאשם. לדבריה מזג האוויר היה נאה והכביש היה יבש. המעורבת העידה כי ראתה קודם לכן את רכב הנאשם אולם הוא "חתך" את נתיבה באופן מפתיע. היא אישרה כי מדובר ברחוב מועד לתאונות אולם לדבריה אין הדבר גורע מכך שזכות הקדימה במקרה הנדון הייתה שלה. המעורבת אישרה כי פגעה בחלקו האחורי של רכב הנאשם שכן הוא בדיוק סטה ואילו המעורבת ניסתה לבלום את הקטנוע על מנת להימנע מהתנגשות. המעורבת ציינה כי החליקה משום שבעת הבלימה ננעלו גלגלי הקטנוע.

במסגרת פרשת התביעה הוגשו בהסכמה מסמכים רפואיים בעניינה של המעורבת [ת/1], דוח פעולה [ת/3], חוות דעת בוחן [ת/2] והודעת המעורב במשטרה [ת/4].

פרשת ההגנה

3.הנאשם העיד להגנתו. לדבריו, בעת שפנה שמאלה הגיחה ממול המעורבת במהירות רבה ופשוט התנגשה בחלקו האחורי של רכבו לאחר שזה כבר סיים את הכניסה לרחוב וילון. לטענתו, היו עדים לנסיעתה המהירה של המעורבת בעת האירוע אך פרטיהם לא נלקחו והם לא הובאו לעדות. הנאשם אישר נכונות הודעתו במשטרה. לדבריו, בעת שהבחין לראשונה באופנוע היה האופנוע רחוק בעת שהנאשם ביצע את הפנייה שמאלה. עם זאת, אישר הנאשם כי אין מדובר בצומת גדול אלא בכביש דו סטרי שבו מספר פניות שהפנייה לרחוב וילון היא אחת מהן. לדבריו הוא השלים למעשה את הפנייה שמאלה בעת שאירעה ההתנגשות עם הקטנוע "כל הרכב היה כבר בפנים. בגלל זה היא נכנסה בי מאחורה בטמבון" "אני הייתי כל הרכב בתוך הרחוב..." [עמ. 7 ש' 16 וש' 20]. הנאשם אישר כי טענתו לפיה המעורבת הגיעה במהירות, איבדה שליטה על הקטנוע ו"עפה" על רכבו הם דברים שנאמרו לו על ידי אחרים [עמ. 7 שו' 21-25]. הנאשם לא חלק על קביעת הבוחן כי לנאשם היה שדה ראייה של 80 מ' לכיוון המעורבת אלא שלדבריו הוא ראה את המעורבת בעת שזו הייתה במרחק 50 מ' מרכבו. הנאשם הוסיף כי ייתכן והמעורבת החליקה על כתם שמן. לדבריו בת אחיו צילמה תמונות במקום מהן עולה כי במקום קיים כתם שמן. הנאשם לא הביא לעדות את בת אחיו להעיד על הזמן והמקום בו צולמה התמונה. הנאשם עצמו טען באופן סתמי לחלוטין כי לא ייתכן כי כתם השמן שצולם לכאורה במקום נוצר לאחר התאונה ולא קודם לכן. הוא טען כי לא ייתכן שמקור כתם השמן בנזילה מן האופנוע שנפגע אך בה בעת אישר כי לא נותר במקום כדי לראות אם נשפך שמן מן האופנוע [ עמ' 8 שו' 16-17].

דיון והכרעה

4.העבירות המיוחסות במקרה זה לנאשם הן עבירות של אחריות קפידה הואיל והמקור הנורמטיבי שלהן הינו בתקנות התעבורה (ראו לעניין זה: רע"פ 4010/04 עבד אל ראזק נ' מ"י (לא פורסם, 6.5.04). בעבירות כאלה די לתביעה להוכיח קיומו של היסוד העובדתי בעבירה על מנת שהנטל יעבור לנאשם להראות כי "נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה".

מקום התאונה – בתוך הצומת או בכניסה לרחוב וילון?

5.הנאשם ציין בעדותו בבית המשפט כי בעת שהמעורבת התנגשה עם הקטנוע ברכבו הוא השלים למעשה את הפנייה שמאלה לתוך רחוב וילון. לטעמי מדובר בעדות כבושה שמשקלה אפסי. נזכיר כי בהודעתו במשטרה ציין הנאשם בפני החוקר כי "הגעתי לצומת עם רחוב וילון והתכוונתי לפנות שמאלה לרחוב, הכביש היה פנוי ותוך כדי פנייה לפני שסיימתי לפנות הגיע רוכבת קטנוע ממול מכיוון צפון לדרום.." [ת/4, עמ' 1; הדגשות אינן במקור]. במקרה זה יש להעדיף כמובן את עדותו של הנאשם בפני החוקר שניתנה זמן קצר יחסית לאחר קרות התאונה ולאחר שזכרונו של הנאשם היה רענן על פני גרסה כבושה זו שהוצגה לראשונה על ידי הנאשם במשפט ללא כל מתן הסבר סביר לכבישת הגרסה.

הנה כי כן, ניתן לקבוע כממצא, כי ההתנגשות בין רכב הנאשם לקטנוע אירעה לפני שהנאשם סיים את הפנייה שמאלה בצומת ובעודו מצוי בחציית הצומת.

האם ניתן לקבוע כי המעורבת נסעה במהירות, החליקה והתנגשה ברכבו של הנאשם?

6.התשובה לשאלה זו היא בשלילה. הנאשם העיד אמנם כי המעורבת נהגה במהירות וציין כי המקור לידיעתו הוא עדי ראייה שצפו במתרחש. מדובר בעדות מפי השמועה שכידוע אינה קבילה כלל ועיקר. בנוסף, יש לזקוף לחובתו של הנאשם את העובדה כי לא טרח להביא ולו עד אחד מבין עדי הראייה שהיו לדבריו עדים לנהיגתה של המעורבת.

לא ניתן אם כן לקבוע כי הנאשמת נהגה במהירות גבוהה במקרה זה.

האם ניתן לקבוע כי במקום היה כתם שמן?

7.הנאשם העיד הן בחקירה במשטרה והן בבית המשפט כי בכביש היה כתם שמן. לטעמי לא ניתן לקבוע כי כתם שמן, גם אם היה במקום, הוא שגרם להחלקת האופנוע. ראשית, אין לקבל את התמונות שביקש הנאשם להציג הואיל והצלמת לא הובאה לעדות ולא ניתן היה לברר היכן בדיוק צולמו התמונות, מתי וכיו"ב. שנית, הנאשם לא היה יכול לשלול בעדותו בבית המשפט כי מקורו של כתם השמן בנזילה מן האופנוע הפגוע שכן הנאשם ציין כי לא נותר לאחר התאונה בסמוך על מנת לוודא כי מקור כתם השמן אינו באופנוע. שלישית, עדותה של המעורבת שהותירה רושם אמין הייתה כי הכביש היה תקין. המעורבת לא נחקרה כלל בעדותה בנוגע לקיומו של כתם שמן והימנעות מלשאול שאלות רלוונטיות בחקירה נגדית פועלת אף היא לחובתו של הנאשם. רביעית, כפי שקבעתי לעיל, התאונה אירעה בתוך צומת הרחובות אצ"ל-וילון ולא בעת שרכב הנאשם היה כולו ברחוב וילון. בנסיבות אלה, מלמד ניסיון החיים כי רצונה של המעורבת למלט נפשה מתאונה קשה הוא שגרם לה לבלום ולהחליק כפי שנעשה.

ניתן לקבוע אם כן כי לא הוכח דבר קיומו של כתם שמן על פני הכביש לפני התאונה.