מדינת ישראל נ' מזרחי

גזר דין

העבירות

הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות בשל סירובו ליתן דגימת דם, נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב וגרם נזק לרכוש.

הנסיבות

מדובר בתאונת דרכים עצמית, בה התנגש הנאשם בעמוד ברזל הממוקם על אי תנועה. לטענת הנאשם הכביש היה רטוב והוא החליק, לאחר שהצמיג התפוצץ והיות והיה קרוב לביתו ניסה להמשיך בנסיעה, הרכב השמיע רעש מצמרר, עוברי אורח התקשרו למשטרה, אשר הגיעה למקום לאחר שרכבו נעצר.

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה טוענת כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר משמעותי, 4 שנות פסילת רישיון, מאסר על תנאי וקנס. מהו עונש משמעותי בעיני המאשימה, איני יודעת ובכל מקרה לא הוצגו בפני גזרי דין שמהם ניתן ללמוד על מתחם הענישה במקרים דומים.

מנגד, ביקש הסנגור להדגיש כי מדובר בתאונת נזק בלבד שנגרמה כתוצאה מהחלקה בכביש רטוב וכי סירובו של הנאשם להיבדק נעוץ בהתנהגותם של השוטרים כלפיו. הנאשם סיפר כי בתחילה השוטרים חשדו שהרכב גנוב אח"כ בדקו במסוף והוטעו לחשוב שהוא נוהג בפסילה (אכן, היתה זו טעות שכן לא הואשם בכך). עוד סיפר כי בשל עברו הפלילי התייחסו אליו בברוטאליות, "העניינים איבדו שליטה" והוא מצא עצמו אזוק ומותקף. המאשימה ביקשה לתקן רושם זה וטענה כי הנאשם הוא זה שתקף את השוטר ולכן נעצר (ראה דו"ח מעצר, אם כי לא הוגש כתב אישום בגין תקיפת שוטר). נסיבות מעצרו של הנאשם פורטו על ידו רק לצורך מתן הסבר מדוע האווירה שנוצרה הביאה אותו לסרב להיבדק ולא לצורך זיכויו מהעבירה, שאם לא כן לא היה מודה. הנאשם הבין כי משסירב להיבדק הוא מוחזק כשיכור.

הנאשם הציג מסמכים, המלמדים על שיקומו וכי עברו הפלילי הוא נחלת העבר מזה 16 שנים. ממכתב המרכז לבריאות הנפש בביה"ח כפר שאול עולה כי הנאשם חזר מיוזמתו וביקש להשתלב בטיפול בעקבות שתיית האלכוהול והאירוע נשוא כתב האישום. כעת הוא בטיפול פרטני וקבוצתי במסגרת קבוצות ה N.A. הנאשם ביקש שלא ייפסל רישיונו באשר זו פרנסתו, אך ברי כי בקשתו זו אינה יכולה להיענות.

הנאשם נוהג משנת 80 בעברו 33 הרשעות קודמות, 14 מתוכן נעברו במהלך העשר שנים האחרונות וכולן ברירות קנס. עברו הפלילי של הנאשם לא הוצג בפני, ועל כן אני מניחה לטובתו כי העבירות אכן נעברו בשנות צעירותו, כפי שהעיד.

העונש ההולם נהיגה בשכרות וגרם תאונת דרכים

בכל הנוגע לנהיגה בשכרות, עונש הפסילה נע בין שנתיים – עונש המינימום בחוק ועד מספר שנים. עבירת השכרות וגרם תאונת דרכים מביאים להחמרה בענישה בשל מימוש פוטנציאל הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה בשכרות, גם אם תוצאות התאונה במקרה הנוכחי לא היו חמורות.

בית המשפט העליון עמד לא אחת "על הצורך להחמיר בענישתם של הנוהגים תחת השפעת משקאות משכרים, אשר מסכנים לא רק את עצמם, אלא אף את הנוסעים עימם ואת כלי הרכב בקירבתם הם נוסעים ...". רע"פ 1392/09 אבנילוב נ' מדינת ישראל מיום 5.3.09.

לעניין עונש המאסר בפועל, סריקת גזרי דין שניתנו לאחרונה מעלה כי הגם שישנה הצדקה עקרונית להשית מאסר בפועל גם בשכרות ראשונה הגורמת לתאונה ולא רק בשכרות שניה, לא ממהרים בתי המשפט לאסור נהגים כדוגמת הנאשם. ראה לדוגמא עפ"ת 46651-11-11 חציקשווילי שם בוטל עונש מאסר בן חודש בעבודות שירות שהושת על נאשם בן 49 ללא עבר תעבורתי, שזו לו עבירת השכרות הראשונה אם כי גבוהה ביותר (1,010 מ"ג), מאידך פסילת רישיונו ל-4 שנים ומאסר על תנאי בן 7 חודשים, נותרו בעינם.

בעפ"ת (ים) 7943-09-11 מ"י נ' משה, נסיבותיו המקלות של הנאשם גברו על הרצון לאסרו בשל שכרותו השנייה, וביהמ"ש הסתפק במאסר על תנאי.

בעפ"ת (ים) 13228-03-12 מ"י נ' מאיר עזרא מיום 26/1/12 ערעור המאשימה על קולת העונש ועל כך שלא הושת מאסר על אדם מבוגר שזו לו השכרות השנייה בסמיכות זמנים, נדחה אולם מנגד הוארכה תקופת הפסילה.

לעומת זאת ברעפ 378/13 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל מיום 27/1/13 אושרר עונש מאסר בפועל בן שלושה חודשים למי שנהג בשכרות ובמהירות של 178 קמ"ש במקום 90 קמ"ש. אין ספק כי המהירות המופרזת בקיצוניותה היא זו שהטתה את הכף לחובת הנאשם.

ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל מיום 31.3.2011 ביהמ"ש המחוזי החמיר עם הנאשם וגזר עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל, כאשר רשות הערעור נדחתה. שם דובר בנאשם שנהג בשכרות בפעם השנייה ובנוסף הורשע בנהיגה בקלות ראש.

בעפ"ת (ים) 17265-06-12 שוורצקוף מיום 14/6/12 (שכרות 940 מ"ג ונהיגה פוחזרת) על הנאשם שהיה שיכור (940 מ"ג) ונהג נהיגה פוחזת הושתו 5 חודשי מאסר, 3 שנות פסילה ו-3,000 ₪. בעברו הרחוק (12 שנים) הורשע בשכרות וזו לו הפעם השניה. ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' אמנון כהן) הסכים כי לא מדובר בעונש קל אך העיר כי במקרים מתאימים אין מנוס אלא להטיל מאסר בפועל על מי שמסכן עצמו ואת הציבור.

בעפ"ג (ת"א) 7523-09 מדינת ישראל נ' סמיונוב מיום 16/3/10 החמיר ביהמ"ש המחוזי עם נאשם, שנהג שיכור כלוט (1,515 מ"ג) ובנוסף נתן בדרך עפר לבנו בן ה-10 לנהוג במקומו, וגזר עליו ששה חודשי מאסר בפועל. המקרה שלפני רחוק מאוד מנסיבות אלו ואין בהבאת גזר דין זה אלא כדי להצביע על רף עליון של ענישה.