מדינת ישראל נ' מזרחי

החלטה

לפני בקשה לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לגמר בירור דינו לפני סעיף 46 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. על פי הנסיבות המפורטות בכתב האישום נהג הנאשם ברכב בתאריך 5.10.12 ,בשעה 0200 , ללא אורות וב"זיגזג". בבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצאה רמת של 1085 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. הנאשם נכשל בכל מבחני הביצוע שנערכו לו, התנדנד והיה זקוק לתמיכה, בהליכה על קו חרג מן הקו והרים ידיו לצדדים על מנת שלא ליפול בהליכה, החטיא בהבאת אצבע לאף והתנדנד בזמן ביצוע ההוראות.

בתאריך 7.10.12 החליט קצין משטרה, על פי סמכותו, לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום וקיבל לידיו את רישיונו של המשיב.

המבקשת עותרת לפסול את המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בגין מסוכנות בנהיגה נוכח רמת שכרותו הגבוהה.

ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לוותק הרב של המשיב בנהיגה ולעברו התעבורתי התקין שאינו כולל עבירות דומות ולכך שהמשיב הסיע את הרכב מחניון אחד לחניון אחר על מנת להחנות את הרכב. ב"כ המשיב עתר להסתפק בפסילה למשך 6 חודשים בלבד כפסיקת בית המשפט העליון בבש"פ 6431/10 זיו מרמלשטיין נ' מ.י.

ב"כ המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המשיב ומיקד את טיעוניו בעניין שאלת מסוכנות המשיב.

עיינתי בתיק החקירה ונוכחתי בקיומן של ראיות לכאורה לכך שהנאשם נהג בהיותו שיכור כלוט, הן על פי אופן נהיגתו, הן על פי מבחני התנהגות וביצוע והן על פי תוצאת בדיקת הנשיפה.

לעניין המסוכנות של המשיב בנהיגה, רמת האלכוהול שנמדדה בגופו של המשיב, העומדת על 1085 מיקרו גרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, מדברת בעד עצמה לגבי מסוכנות המשיב בהמשך נהיגה.

לעניין נהיגה בשכרות קבע כבוד השופט א'א' לוי בבש"פ 10865/06 אשר ישעיהו נ' מדינת ישראל :

"בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך".

את שאלת המסוכנות יש לבחון גם על רקע ותק בנהיגה ועבר תעבורתי.

המשיב נוהג משנת 1983 וצבר לחובתו 13 הרשעות קודמות. אמנם בשנים 1984 ו-1995 הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרם תאונת דרכים, אך בשנים האחרונות נרשמו כנגד המשיב עבירות מסוג ברירת משפט בלבד. לפיכך, האירוע הנוכחי הינו יחיד מסוגו וחריג על רקע הוותק של המשיב בנהיגה ועברו התעבורתי.

בבש"פ 8514/05 איוב אבו צעלוק נ' מ.י. נפסק בבית המשפט העליון כי על בית המשפט הדן בבקשה לפסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים לקצוב את תקופת הפסילה בזמן :

"פסילה טרם הרשעה שאינה מוגדרת בזמן אינה מידתית ואין לקבלה... ".

"האיזון הנכון בין האינטרס של שמירה על שלום הציבור מזה ובין זכותו של הנאשם שלא להיענש

בפסילת רישיון טרם שהורשע בדינו מזה, מצדיק קציבה של תקופת הפסילה".

בבש"פ 6431/10 זיו מרמלשטיין נ' מ.י. קיצר בית המשפט את תקופת הפסילה והעמידה על 6 חודשים בהתאם לתקופה הנקובה בסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה ולאחר שבחן את נסיבות האירוע שבפניו, בו הואשם המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות עקב סירוב לבדיקת נשיפה ובדיקת דם כאשר בדיקת המאפיינים הייתה תקינה בחלקה. לעומת זאת, מצאתי כי נסיבות האירוע שלפני חמורות ביותר שכן המשיב נהג בהיותו שיכור לחלוטין, והדבר מלמד על מסוכנות המצדיקה פסילה מעבר ל-6 חודשים .

על מנת שהפסילה תהיה מידתית ומאוזנת, לאור ותק הנהיגה הרב של המשיב והיותו של האירוע יחיד על רקע עברו התעבורתי , אני מגבילה את תקופת הפסילה ומעמידה אותה על 9 חודשי פסילה מיום תחילת הפסילה המנהלית, דהיינו מיום 7.10.12.