מדינת ישראל נ' מזרחי

החלטה

זהו ערר על החלטת שחרור בתנאים של המשיב.

נגד המשיב ועוד שניים אחרים הוגש כתב אישום בגין עבירות סחר בסמים.

שלושת האישומים הראשונים מיוחסים לשני הנאשמים האחרים. האישומים הרביעי והחמישי מיוחסים לנאשם 2 ולמשיב.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

העניין נדון בפני בית משפט קמא, אשר קבע קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר בגין מסוכנות. בית משפט קמא הפנה את המשיב לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר מעצר. שירות המבחן בחן את המשיב וכן מספר מפקחים מוצעים, אשר התרשם מאוד מהאפקטיביות שלהם. התסקיר היה חיובי, הן מבחינת המשיב והן מבחינת המפקחים, כאמור לעיל, ובסופו של דבר המליץ שירות המבחן על שחרור בתנאים.

בית משפט קמא שב ונדרש לנושא, לאחר קבלת התסקיר, אימץ את המלצת התסקיר, והורה על שחרור בתנאים קפדניים ביותר, של מעצר בית בפיקוח עם איזוק אלקטרוני, ערבויות כספיות כבדות, וכן הפקדה כספית לא מבוטלת בסך 15,000 ₪.

מכאן ערר המדינה בפניי.

המדינה טוענת, כי מדובר באדם המציב מסוכנות משמעותית ביותר לציבור, בשל העבירות המיוחסות לו ובשל עברו הפלילי. המדינה אף טוענת בפניי, כי העובדה שהשתמש בעבר בהרואין וחדל מכך – מעצימה את המסוכנות – טענה שלא הצלחתי לרדת לטיבה. ב"כ המדינה הוסיף והפנה אותי לפסיקה הידועה, כי חזקת המסוכנות הסטטוטורית בעבירות הסחר בסמים היא חזקה מוצקת, וכי אין לסטות מכלל המעצר הנובע ממנה אלא במקרים חריגים, שהמשיב אינו בא בגדרם.

ב"כ המדינה הוסיף וטען כי התסקיר אינו חיובי, בכל המתייחס למשיב עצמו, וכן כי בכל מקרה המלצת שירות המבחן היא רק המלצה, ואינה מחייבת. עוד התייחס ב"כ המדינה לקביעתו של בית משפט קמא, כי יש לשחרר בשים לב לשחרורו של הנאשם 2, אשר חומרת מעשיו רבה יותר – והטיעון של המדינה הוא, כי לא החומרה אלא המסוכנות היא שקובעת לעניין המעצר, במובחן מאשר לעניין העונש; וכי בכל מקרה, לנאשם 2 היו נסיבות מיוחדות שאינן רלוונטיות למשיב, היינו 6 שנים הפרש בגיל, העדר עבר משמעותי באותה מידה, והדומיננטיות של המשיב בהספקת הסם הקשה יותר, קרי קוקאין. עוד הפנה ב"כ המדינה לפער בין החלטתו הראשונה של בית משפט קמא, בהקשר לעילת המעצר, שם קבע מסוכנות רבה, לעומת החלטת השחרור, בה נכון היה לומר שחזקת המסוכנות נסתרה.

הסנגור המלומד טען מנגד, כי יש להותיר את החלטת השחרור על כנה. הוא הפנה לכך שהעבר הפלילי ישן, שהתסקיר חיובי, וכן ובעיקר לכך שהנאשם 2 הוא זה הדומיננטי בכתב האישום המקורי, כך גם לגרסת המדינה בבית משפט קמא כאשר נדון עניינו של הנאשם 2, והוא זה שהיה מעורב ב-5 עסקאות ולא ב-2 בלבד, וכי בסופו של דבר כתב האישום בעניינו של הנאשם 2 תוקן, והושמטו ממנו שני אישומים, ואף שנותרו על כנם האישומים שהיו מיוחסים גם למרשו המשיב – הרי שנשמט כל זכר למשיב מאותו כתב אישום מתוקן, אין הוא מספק את הסם לנאשם 2 שסוחר בו מול הסוכנת, ואין הוא מופיע בו כלל. לטענת הסנגור, דברים אלו היו ידועים לבית משפט קמא, עוד קודם למתן החלטת השחרור בעניינו של המשיב, משום שהתיקון נעשה בפני אותו שופט ובמועד מוקדם יותר להחלטת השחרור. לדעת הסנגור הדברים משליכים על מידת המסוכנות המיוחסת למרשו, ועל עצם סיכויי כתב האישום נגדו.

אקדים ואציין כי אכן מוזר בעיני, שכתב האישום המתוקן בעניינו של הנאשם 2 השמיט כל זכר למשיב, בעוד שכתב האישום נגד המשיב נותר כתב האישום המקורי. או שהוא היה מעורב בעניין או לא. ואי אפשר גם לומר, שאין כל חשיבות למעורבותו של המשיב, כאשר מדובר בכתב אישום נגד הנאשם 2 לבדו – משום שהדבר משנה לצורך החומרה והנסיבות, אם עבירת הסחר נעשית בצוותא אם לאו. יש גם חשיבות רבה, כמובן, לשאלה מיהו הגורם הדומיננטי.

מצד שני, אי אפשר לומר שהמדינה מנועה מלהמשיך ולנהל כתב אישום נגד המשיב רק בשל השמטתו מכתב האישום המתוקן נגד הנאשם 2. אין בפניי גם ערר על שאלת הראיות מצד המשיב, ובצדק אין ערר כזה כיוון שההחלטה בעניין מאוזנת.

לכן, למרות אי הנוחות בעניין זה, קשה לתת לסוגיה זו משקל מרכזי בשאלת המעצר – אם כי בכל זאת אי אפשר להתעלם ממנה, כאשר אנו בוחנים שאלה של דומיננטיות ומסוכנות.

לעצם העניין, מדובר אמנם בשתי עבירות סחר בסמים, ויש למשיב עבר פלילי – ואולם העבר רחוק, רחוק אף מאוד ככל שמדובר בעבירות סמים. העובדה שהמשיב היה מכור לסם ונגמל מכך יחד עם אשתו לפני מספר שנים איננה עובדה שצריכה לשמש לרעתו, כפי שמציע ב"כ המדינה – אלא ההיפך, לטובתו. הדבר מצביע על התנערות מרקע קשה ומעבר קשה, ומהיגררות לחברה שולית ולדפוסי התנהגות שוליים. יש לעודד זאת.

בית משפט קמא לא פסק דבר והיפוכו, כפי שטוען ב"כ המדינה, כאשר בהחלטה ראשונה עמד על המסוכנות העולה מן המשיב, ובהחלטת השחרור קבע כי ניתן לאיין זאת על ידי חלופה. ראשית, הרי זהו מהלך המחשבה הנכון בכל מקרה של מעצר - תחילה בוחנים אם יש עילת מעצר מסוג מסוכנות, ואז בוחנים אם ניתן לאיין אותה. במקרה זה ההחלטה לא ניתנה בגוף אחד, והיה פער זמנים, לשם קבלת תסקיר שירות מבחן. תסקיר כזה אמור לסייע לבית המשפט להעריך את המסוכנות ואת היכולת לאיין אותה באופן סביר על ידי בחינת המשיב עצמו והחלופה. לעניין המסוכנות, אין צורך של ממש בתסקיר, במיוחד כאשר מדובר במסוכנות סטטוטורית – אבל בהחלט היה מקום להשתמש בשירות המבחן, כפי שעשה בית משפט קמא, וכך למשל ללמוד על עניין הגמילה וההשתקמות מספר שנים לפני העבירות נשוא האישומים, ועל ההתמדה בכך, כמו גם על האפקטיביות של המפקחים.

בית משפט קמא לא הסתפק בתסקיר שירות המבחן, ולא אימץ אותו כמות שהוא. בית משפט קמא בחן את המפקחים המוצעים, וחקר אותם בדיון, ונוכח כי אכן הם יכולים לפקח באופן אפקטיבי.

אמת, לא רבים המקרים בהם משוחררים ממעצר אלו שמיוחסים להם אישומים של סחר בסמים.

מצד שני, אי אפשר לומר שהמשיב שבפנינו אינו יכול לבוא בשום פנים ואופן בגדר החריגים.

משקל מיוחד יש לתת לעובדה, שהנאשם 2 שבאותו כתב אישום, שעל פי כתב האישום המקורי (והוא כתב האישום שעדיין מיוחס למשיב) – הנאשם 2 הוא הנאשם הדומיננטי בפרשה, והוא מעורב ב-5 עסקאות ולא ב-2 בלבד, והוא שוחרר.