מדינת ישראל נ' מזל טוב

לפני

כבוד השופטת מיכל ברק נבו

ב"כ המאשימה: עו"ד רינת כהן שדה

ב"כ הנאשם: עו"ד אלעד רט

הנאשם התייצב

הכרעת דין

כתב האישום

1.על פי כתב האישום המתוקן שהוגש נגד הנאשם, ביום שישי, 10.07.09, בסביבות השעה 14:00, הוא דחף את ד"ר ראשד אבו סאלח (הרופא) ותקף אותו. זאת, בבית החולים איכילוב, במחלקה כירורגית ב', על רקע אי שביעות רצונו של הנאשם מהצוות הרפואי והמתנתו הארוכה במקום. על פי כתב האישום, הוא נכנס לחדר הרופאים במקום, בו שהה הרופא אשר טיפל בו באותה עת. הוא החל לגדף את הרופא ולהתלהם, ובהמשך לכך תקף אותו, כאמור. הרופא הזעיק למקום את אנשי האבטחה של בית החולים. הגיע למקום אברהם רפאלי (המאבטח) וכאשר ניסה לחצוץ בין הנאשם לרופא, ניסה הנאשם לתקוף אותו שלא כדין, בכך שניסה לדחוף אותו. לפיכך, הואשם בתקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (החוק), בשל תקיפת הרופא, ובנסיון לתקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 382א(א) לחוק ביחד עם סעיף 25 לחוק, בשל הנסיון לתקוף את המאבטח.

גרסת הנאשם

2.בתשובה המפורטת שנתן הנאשם לכתב האישום בדיון מיום 22.2.12, אישר שבמועד המצוין בכתב האישום הגיע בשעה מוקדמת לבדיקה לקראת ניתוח, אותו היה אמור לעבור. על רקע המתנה של שעות ארוכות, כשהתבשר שהרופא המנתח עזב מבלי לראות אותו, אכן נכנס לחדר הרופאים על מנת לקחת את הניירת הרפואית שלו, "זרק" קללה לרופא, ועזב את המקום. לטענתו, מי שהגיב תגובת יתר היו דווקא הרופא והמאבטח (המתלוננים), שלא היו מסוגלים להבליג על הקללה. הם הלכו אחריו עד למעליות, חסמו אותו בגופם, וניסו לעכבו במקום. המאבטח אף ליווה אותו במעלית עצמה. לכן, אם מישהו הפעיל כח בארוע הזה, הרי שהיו אלה המתלוננים כלפי הנאשם, ולא להיפך. מיד לאחר הארוע הנאשם הוא זה שהגיש את התלונה למשטרה, ורק בשבוע שלאחר מכן הגישו גם המתלוננים את תלונתם שלהם.

גדר המחלוקת

3.בדבר העובדות הבאות אין מחלוקת: הנאשם הגיע לבית החולים בבוקר יום 10.07.09. הוא נאלץ להמתין שעה ארוכה והדבר עורר את מורת רוחו. במהלך ההמתנה הביע הנאשם את כעסו ודבר זה גרם למזכירה לקרוא למאבטח. המאבטח ניגש ושוחח עם הנאשם וערך בירור לגבי סיבת ההמתנה. ארוע זה קדם לארועי כתב האישום. בהמשך, כאשר נקרא הנאשם להכנס לחדר הרופאים, לקח בשלב מסוים את הניירות שלו בכעס ואף קילל את הרופא. אין גם מחלוקת כי בשלב מסוים היה מגע פיזי בין הנאשם לבין הרופא והמאבטח.

המחלוקת היא בשאלה האם הנאשם דחף את הרופא, דבר שגרם למאבטח להיעמד בין הרופא לבין הנאשם, על מנת לחצוץ ביניהם - כטענת עדי המאשימה, או שמא הרופא והמאבטח הם שדחפו את הנאשם, תוך שהם מנסים למנוע מבעדו להכנס למעלית ומעכבים אותו - כטענת הנאשם.

דיון והכרעה

4.כעדי תביעה העידו הרופא והמאבטח. נוסף על כך, הוגשו בהסכמה עדותה של רימונה שמואל, מזכירה במחלקה כירורגית ב, ודוחות פעולה של שוטר בשם יורי מורושוק. מטעם ההגנה העיד רק הנאשם עצמו.

5.חלק ניכר מהעדויות התייחס למה שאירע במהלך הבוקר, שעה שהנאשם המתין לתורו בבית החולים. מאחר שכתב האישום מתמקד בארוע התקיפה, אשר התרחש לאחר כל אותה המתנה (אשר על קיומה אין מחלוקת), לא אפרט את הגרסאות המתייחסות למה שהתרחש במהלך ההמתנה, ואסתפק בציון העובדה שעל פי כל עדויות התביעה, כבר במהלך ההמתנה החל הנאשם להתמרמר ולכעוס. בשלב מסוים הפך תוקפני בדיבורו. המזכירה הזעיקה את המאבטח לטפל ב"הפרת הסדר" (המינוח בו עשו העדים שימוש). המאבטח הגיע למקום, שוחח עם הנאשם, ביקש ממנו שירגע וניסה לבדוק מדוע הנאשם נאלץ להמתין זמן כה רב. המאבטח הצליח להחזיר את הסדר על כנו והנאשם המשיך להמתין. יצויין כי תחילה טען הנאשם שעובר לארוע לא כעס והמאבטח לא היה צריך להרגיעו, אלא שבמהלך ההמתנה נגמרה לו הסבלנות, אך הוא לא התלהם ולא השתולל. לדבריו, היה כל העת בשליטה עצמית. לפני הארוע היה מאוכזב. לבסוף הסכים בעדותו שגם כעס.

לפיכך, די לצורך ההכרעה לקבוע כי הנאשם הגיע לרגע הארוע נושא כתב האישום כשהוא כועס.

6.מהראיות עולה כי הארוע נושא כתב האישום התרחש כאשר הרופא עבר על המסמכים הרפואיים של הנאשם. הנאשם, שציפה שרופא אחר (זה שאמור היה לנתח אותו) יפגש איתו טרם הניתוח וגילה שהאחר עזב את בית החולים, התרגז, קילל את הרופא והסטאז'רית שהיתה במקום, חטף את המסמכים מידי הרופא ודחף אותו. המאבטח חצץ בגופו בין הרופא לנאשם ולא איפשר את המשך התקיפה.

לענין תקיפת הרופא, אין מחלוקת בין עדי התביעה לגבי עצם הדחיפה של הנאשם את הרופא, בשתי ידיו, לעבר הקיר שמאחוריו, ולגבי העובדה שהמאבטח נעמד בין השניים על מנת לחצוץ ביניהם. הרופא הוסיף כי הנאשם דחף אותו בחזהו, הצמיד אותו לקיר והוא קיבל מכה בראשו ובגבו.

הנאשם הגדיר את הענין שלפני כ"סיפור קפקאי" והדגיש כי הוא מעונין ללכת עם האמת שלו עד הסוף. הוא העיד כי לאחר שאמר לרופא ולסטאז'רית שישבה לידו ש"ילכו להזדיין", או קללה דומה, הוא הסתלק מחדר הרופאים תוך שהוא נוטל את המעטפה עם הניירות שלו. הנאשם בעדותו הביע צער על השימוש במילה, אך הסביר שזה היה תוצאה של האכזבה שחש. הוא לקח את המעטפה ויצא החוצה והרופא עדיין ניסה לשכנע אותו שהוא יראיין אותו. הנאשם העיד כי ענה שהוא כבר לא חש בטוב, הוא עייף ורוצה ללכת הביתה. הוא שמע שרצים אחריו, אז ראה את הרופא והמאבטח בעקבותיו, כשהרופא צועק למאבטח "אל תתן לו להכנס למעלית". הנאשם הגיע למעליות בניחותא, חיכה שיגיעו המעליות וניסה להכנס, אלא שלמרבה ההפתעה, המאבטח והרופא הדפו אותו בכתפיו ובחזו ללא הרף, ביחד או לחוד, ולא נתנו לו להכנס למעלית. הם דחפו אותו, תוך שהרופא צועק למאבטח לא לתת לו להכנס למעליות, כל זאת כאשר הרופא מדבר במכשיר קשר עם מישהו. בשלב מסוים ניצל הנאשם את העובדה שהיה קהל רב וחמק לאחת המעליות מתחת לאפם. כאשר ראה הרופא שהנאשם חמק אמר למאבטח להכנס אחריו לתוך המעלית. הנאשם והמאבטח ירדו במעלית והנאשם אמר למאבטח שמה שהם עושים לו זאת תקיפה וכליאה, ושהם עוברים על החוק.