מדינת ישראל נ' מזור שי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אי ציות להוראות שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן – תקנות התעבורה). וכן נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף המסומן על פני הכביש, כאשר בצדו הימני לא נמצא קו מקוטע, עבירה בניגוד לתקנה 36(ג) לתקנות התעבורה.

הנאשם בחר להישפט, כפר בעובדות כתב האישום וניהל הגנתו.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 14.6.11, היו משה אלמוג, ושותפו עמוס רז, מתנדבים בסיירת האופנועים של המשטרה (להלן – אלמוג ו - רז), במשימת אכיפה ברחוב דיזנגוף 10 בתל אביב. בשעה 10:50 לערך, הבחין אלמוג, שעמד במצב סטטי, בנאשם אשר נהג בקטנוע שמספרו 46-480-70 (להלן – הקטנוע), ברחוב דיזינגוף מכיוון מזרח למערב, כשהוא עובר מצדו השמאלי של קו הפרדה רצוף, ועוקף שלושה כלי רכב אחרים שנסעו וחצו את הצומת. אלמוג יצא לעבר מרכז הכביש, כשהוא לבוש אפוד זוהר שעליו רשום "משטרה" וחובש כובע שוטר, נעמד על מעבר החציה וסימן לנאשם לעצור. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם התבונן לעבר אלמוג, הנהן לו בראשו, או אז האיץ את מהירותו, תוך שכמעט ופגע באלמוג, עד שזה נאלץ לסטות מעט ימינה בכדי להימנע מפגיעה. הנאשם המשיך בנסיעתו ופנה ימינה בשדרות ח"ן. אלמוג ושותפו רז חבשו קסדות וציוד רכיבה והחלו בנסיעה מפוצלת, כל אחד מכיוון אחר, בעקבות הנאשם. על פי הנטען אחרי כדקה הצליח רז לאתר את הקטנוע והנאשם ברחוב סמוך. הזיהוי נעשה לפי חמש הספרות הראשונות בלוחית הרישוי של הקטנוע, אותן זכר רז, ולפי המעיל והקסדה בצבע שחור שלבש רוכב הקטנוע. על פי קריאתו של רז, אלמוג הגיע למקום וזיהה אף הוא את הקטנוע, לפי שלוש הספרות הראשונות של לוחית הרישוי בהן הבחין, ואותן שינן. אלמוג ערך כנגד הנאשם דו"ח הזמנה לדין (להלן – הדו"ח) והוסברה לנאשם מהות העבירה שהוא נחשד בביצועה.

בתגובתו בדו"ח נרשם מפי הנאשם: "לא ראיתי אותך, הייתה לי אוזנייה בלוטות' באוזן ולא שמתי לב שאתה מסמן לי. האם נראה לך שאברח משוטר? אני מציית לחוק, באמת ובתמים שלא ראיתי אותך. אם הייתי רואה, חד משמעית הייתי עוצר. לעניות דעתי ראית מישהו אחר. אם הייתי בורח, לא הייתי עוצר על הכביש הראשי".

מטעם התביעה העיד אלמוג, במסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך (ת/1), וכן רז, במסגרת עדותו הוגש המזכר שערך (ת/2). מטעם ההגנה העיד הנאשם אשר הגיש תמלול ותקליטור (נ/1-נ/2) וכן שותפו לדירה עדן וורטר.

במזכר שרשם (ת/2) ציין רז כי בעת עמידה סטטית מול רחוב דיזנגוף 10, שותפו למחסום, אלמוג, ירד לכביש נעמד מול רוכב הקטנוע וסימן לו לעצור. על פי הרישום, הרוכב ראה את הסימון, הנהן בראשו לאות כי הבין את ההוראה, אולם בעת שהגיע סמוך אליהם, האיץ ופנה ימינה לכיוון שדרות ח"ן. רז עמד על המדרכה במרחק של חמישה מטרים מאלמוג, הסתכל לאחור לכיוון נסיעת הרוכב, והבחין ב-5 הספרות הראשונות של לוחית הזיהוי של הקטנוע. בשלב זה רז ואלמוג עלו כל אחד על אופנועו ושניהם החלו בנסיעה אחרי הרוכב, אלמוג בנסיעה לשדרות ח"ן ורז דרך רחוב יוסף אליהו, משם לרחוב השופטים, ולשדרות ח"ן. בפינה הצפון מערבית של הצומת שדרות ח"ן - רחוב נצח ישראל, הבחין רז ברוכב הקטנוע, כשהוא מוריד את הקסדה ויורד מקטנועו, עצר לידו הורה לו לעצור, וקרא לאלמוג להגיע למקום.

התרשמתי באופן חיובי מעדויות השוטרים וממהימנותם; אלמוג, החסיר פרטים מסוימים בדו"ח, אך אלה הושלמו בעדותו. ביחס לרז, שהוא זה שהבחין בחלקו הארי של מספר לוחית הזיהוי של הקטנוע, לא מצאתי פגם בעדותו ובאופן התנהלותו. נתתי דעתי להתבטאותו באשר לזיהוי הקטנוע בדבריו "..כשהיה לי זיהוי די ודאי.." (פרוט' עמ' 10 שורה 19). ביטוי זה דווקא מחזק בעיני את אמינותו ומלמד על זהירותו. עניין ודאות הזיהוי תחוזק בהמשך על ידי מצבור נתונים, לרבות מחדלי הנאשם בהעדר גרסה עובדתית מצדו, וטענותיו הכבושות.

בעדותו, אלמוג ציין כי האירוע עצמו זכור לו בהיותו חריג, שכן "לא כל יום מי שמסמנים לו לעצור ממשיך בנסיעה". (פרוט' עמ' 2 שורה 12). אני סבורה כי הפרטים המהותיים שהושלמו בעדותו היו נכונים, ונמצא להם חיזוק בסרטונים שהגישה ההגנה.

בנוסף, מצאתי כי גרסתה של התביעה נתמכת בשורה של נסיבות ונתונים, כפי שיפורט להלן:

אין חולק כי הנאשם הינו הבעלים של הקטנוע, וכי סמוך למועד בו נעצר על ידי רז, נסע במסלול כפי שפורט בדו"ח. היינו, הנאשם נסע ברחוב דיזינגוף מכיוון מערב למזרח, ובשדרות ח"ן פנה ימינה.

לפי האמור בדו"ח, העבירות המפורטות בו התרחשו בשעה 10:50 בבוקר.

לנאשם מצידו לא הייתה גרסא באשר לשעה שבה נסע ברחוב דיזינגוף לעבר שדרות ח"ן. הוא אמנם העלה בעדותו סברה כי חלף על פני רחוב דיזינגוף 10, לאחר שהשוטרים כבר יצאו למרדף אחרי קטנוע אלמוני שלא ציית לאות עצור (פרוט' עמ' 18 שורות 2-3), אך לא טרח לפרט מהי השעה בה הוא עצמו נסע ברחוב דיזינגוף.

אלמוג ציין בעדותו כי הרמזור המוצב ברחוב דיזינגוף בכיוון נסיעתו של הנאשם התחלף לירוק. כלי הרכב שעמדו ברמזור, החלו בנסיעה איטית בעוד הקטנוע החל בנסיעה מהירה, ועקף את הרכבים משמאל, תוך חציית קו הפרדה רצוף. מסיבה זו, בעת שאלמוג ירד לכביש, עדיין לא הגיעו הרכבים עד למעבר החצייה הממוקם ממערב לצומת, ולכן היה באפשרותו לרדת למעבר החצייה בכדי לסמן לרוכב הקטנוע לעצור, ומשזה חלף על פניו והמשיך בנסיעתו, אלמוג חצה את שארית מעבר החצייה, לעבר המדרכה בעברו הצפוני של רחוב דיזינגוף, שם חנה אופנועו.

הנאשם מצדו לא הציג כל גרסה באשר לעובדות המתוארות בדו"ח, כפי שהתרחשו לטענתו. לא הייתה בפיו גרסה כיצד נסע, באיזה צד של הנתיב נסע, האם עמד ברמזור אדום בצומת ואז החל בנסיעה, או שהרמזור היה ירוק והוא נסע נסיעה רציפה, האם עקף כלי רכב אחרים בנסיעתו, היכן עקף אותם. אין בפני כל גרסה עובדתית של הנאשם מה כן היה. למעשה, הנאשם נמנע מלהתגונן כנגד העבירה שיוחסה לו, שעניינה נסיעה משמאל לקו הפרדה רצוף. הימנעותו זו מחזקת את גרסת התביעה כי הנאשם הוא זה שעקף מספר רכבים תוך חציית קו הפרדה רצוף, לכן נדרש לעצור, אולם לא ציית לאות.

הנאשם טען כי לאחר שהשוטרים הגיעו אליו "..תוך כדי ויכוח, השותף שלי.. ישר צילם עם המירס את הסיטואציה.." (פרוט' עמ' 16 שורה 10). הסרטון הנטען צורף בתקליטור (נ/2). מהצפייה בסרטון ניתן להבחין בשתי עובדות שיש בהן כדי לחזק את גרסאות השוטרים:

ראשית, ניתן להבחין בבירור בהיותם של שני השוטרים לובשי מדים. רז נראה לובש מדי משטרה ואילו אלמוג נראה לובש מעיל ועליו אפוד זוהר צהוב שעליו כיתוב "משטרה". לבושו של אלמוג כפי שמשתקף בסרטון, תואם את עדותו בה טען כי לבש מעיל ואפוד זוהר.

שנית, בסרטון נראים שני השוטרים בזמן רישום הדו"חות, כפי שציין הנאשם עצמו בסרטון, ת/1 על ידי אלמוג ו- ת/2 על ידי רז. ניתן להבחין בבירור כי שני השוטרים נמצאים בעת הרישום במרחק אחד מהשני, הם אינם מדברים ביניהם ואינם מסתכלים זה על זה. יש בכך כדי להצביע, כי כל אחד מהם רשם את חלקו באירוע כפי שמצא לנכון, מבלי שתיאמו ביניהם את תיאור העובדות הנטענות על ידם. התנהגותם זו מקנה משנה אמינות לתיאורם.

על פי תיאורם של השוטרים, איתורו וזיהויו של הקטנוע נעשה על פי מספר לוחית הזיהוי, באופן בו כל אחד מהם הבחין ושינן חלק אחר של המספר. אלמוג, שנאלץ לסטות הצידה כדי לחמוק מהקטנוע, הספיק להבחין ב-3 הספרות האחרונות, ואילו רז שעמד על המדרכה הספיק להבחין ב - 5 הספרות הראשונות, לאחר שהקטנוע חלף והוא הפנה מבטו לאחור. הספרות שזכרו שני השוטרים, ספרה אחת חופפת, מסתכמות יחדיו למספר לוחית הזיהוי של הקטנוע.

בסרטון, צולם קטנועו של הנאשם, וניתן להבחין בבירור כי לוחית הזיהוי של הקטנוע ממוקמת בחלקו האחורי, עובדה המתיישבת עם עדותו של רז. אני סבורה כי על פי המצולם בסרטון, כמו גם התיאור שרז עמד סטטי על המדרכה והבחין בקטנוע מטווח קרוב (פרוט' עמ' 12 שורה 13), לא הייתה כל מניעה לרז להבחין בספרות שעל לוחית הזיהוי כפי שציין. איני מקבלת את טענת הנאשם "..אין שום סיכוי שבן אדם שיעמוד בצומת שאופנוע חולף על סמך מבט יקלוט את לוחית הרישוי.." (פרוט' עמ' 16 שורה 28-29).