מדינת ישראל נ' מזאריב

החלטה

אין התייצבות לדיון מטעם המאשימה.

בנסיבות העניין, אינני רואה הצדקה לדחיית הדיון והטיעונים לעונש יישמעו, איפוא, בהעדר המאשימה.

ניתנה והודעה היום כ"ה בכסלו התשע"א, 02/12/2010 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, סגנית נשיא

החלטה

הנאשמת הודתה במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של גניבה.

העבירות בוצעו עובר לחודש פברואר 2009, במהלך שלוש שנות עבודתה של הנאשמת כמוכרת בחנות בגדים בקניון "אלונים", אז גנבה הנאשמת במספר הזדמנויות פריטים שונים ממוצרי המעסיקה, מכרה אותם ללקוחות שונים ושלשלה לכיסה את התמורה, והכל בשווי מצטבר של מאות שקלים.

בשלב מוקדם יחסית של ההליכים הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשמת הודתה במיוחס לה והורשעה ושרות המבחן התבקש להגיש תסקיר בעניינה. הוסכם כי לאחר קבלת התסקיר, יטענו הצדדים באופן חופשי ולא יהיו קשורים בהמלצות שרות המבחן. כן הוסכם כי הסנגור יבקש לבטל את הרשעתה של הנאשמת.

היום הונח בפניי תסקיר של שרות המבחן המפרט את נסיבות חייה של הנאשמת המלמדות על אישה צעירה כבת 26, נשואה ואם לשניים, נטולת כל עבר פלילי, לפני או אחרי העבירה נשוא תיק זה המתפקדת כהלכה במישור המשפחתי והתעסוקתי. הנאשמת נוטלת אחריות מלאה למעשיה, מביעה תחושות של צער, מבוכה, אכזבה עצמית וחרטה אף כי מתקשה לערוך התבוננות פנימית ולבחון את המניעים שעמדו מאחורי התנהגותה. בנסיבות אלו ונוכח אופן התמודדותה של הנאשמת עם אותן בעיות, סברה קצינת המבחן כי יש צורך בטיפול אך מצאה את הנאשמת בלתי בשלה להיכנס כיום לתהליך כזה ועל כן, לא באה בהמלצה טיפולית. עם זאת, ציינה כי מיצוי הדין עם הנאשמת יש בו כדי להכביד על מצבה הנפשי ולפגוע בסיכויי שיקומה ועוד ראתה בעצם ההליך הפלילי גורם מרתיע ומחדד גבולות עבורה.

הנאשמת עובדת מזה כשנה כמזכירה במשרד עורכי-דין בתל-אביב. הסנגור מוסר, כי עד עתה לא שיתפה את מעסיקיה בכל הנוגע לתיק זה אך בדעתה לעשות כן לאחר סיום ההליכים והיא מביעה חשש כי יהיה בהרשעתה כדי לפגוע בהמשך העסקתה ואף במציאת תעסוקה חלופית.

קצינת המבחן עיינה בהמלצה שמסרו מעסיקיה של הנאשמת אולם ציינה כי מדובר בעובדת מצטיינת, ישירה, אמינה, חברותית, בעלת כישורים אנושיים ומקצועיים טובים מאוד. הנאשמת עצמה הביעה כוונה להתקדם מבחינה מקצועית בין בתחום המשפטים ובין בתחום החינוך וחוששת כי הרשעה תחסום את דרכה בכיוונים אלו.

כידוע, הכלל הקבוע בחוק והנקוט בידי בתי המשפט מחייב הרשעתו של מי שביצע עבירה אלא במקרים חריגים ומיוחדים בהם מוצא בית המשפט כי אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מן ההרשעה, לבין חומרתה של העבירה וכאשר אין בהימנעות מההרשעה כדי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה ובאינטרס הציבורי. ראה בעניין זה את ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, ע"פ 2699/00 מ"י נ' פלוני ופסיקה רבה ועניפה לאחריהם הן של בית המשפט העליון והן של הערכאות הדיוניות.

ההיגיון מאחורי קביעות אלו מבוסס, בין השאר, על כך שבכל הרשעה יש מעצם טיבה נזק לנאשם אך נזק זה הוא נזק המובנה במהותו של ההליך הפלילי וברגיל, ניתן לראות בו תוצאה סבירה וראויה של אותו הליך כאשר הנאשם משלם מחיר על מעשיו הוא.

לאחר ששקלתי את נסיבות העניין, סבורני כי ניתן במקרה זה להימנע מהרשעת הנאשמת. מדובר באישה צעירה שהיתה בתחילת דרכה בשעת ביצוע העבירות ואף כי אין מדובר במעידה פעוטה וחד פעמית, אלא ברצף של פעולות מתמשכות, ניתן לראותן כארוע אחד שנבע משיקול דעת לקוי ומבעיות שונות הנוגעות לאישיותה ולאופן התנהלותה של הנאשמת, כפי שפורט בתסקיר קצין המבחן. התנהגותה הנורמטיבית לפני אותו מקרה וגם לאחריו, מלמדת כי אין מדובר בדפוס התנהגות קבוע המאפיין את הנאשמת וניתן להניח במידה רבה של ודאות, כי לא תחזור על מעשיה. הנאשמת מתחרטת בכנות על מעשיה, חשה בושה בגינן ועצם קיומו של ההליך הפלילי היה עבורה, ללא ספק, גורם מחדד ומרתיע אשר ימנע ממנה לחזור על מעשים דומים בעתיד.

מדובר בגניבה בהיקף שאינו רב במיוחד ומבלי להתעלם בחומרה הטבועה בעצם המעשה, במיוחד כאשר מדובר לא רק בגזילה אלא גם בהפרת אמונו של מעביד, סבורני כי האינטרס הציבורי יוכל לסבול הימנעות מהרשעה במקרה זה. מאידך, הרשעתה של הנאשמת יהיה בה כדי להציב בפניה מכשולים קשים בהמשך חייה, לחסום את דרכה להתקדמות מקצועית ולהטיל עליה כתם שתוצאותיו עלולות להיות בלתי סבירות ביחס לחומרת המעשה.

עם זאת, סבורני כי בעיקר משום שהנאשמת איננה מוכנה למעשה לעשות מאמץ על מנת להגיע לחקר הגורמים שהביאו אותה לנהוג כפי שנהגה, לאור העובדה כי פעלה כך לאורך תקופה וכי לא החזירה את הגזילה, יש צורך בתגובה עונשית מסויימת אשר תמחיש לנאשמת את חומרת מעשיה ותהווה תגובה הולמת ומידתית למעשים.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה שלא להרשיע את הנאשמת.

הנאשמת תבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות וזאת בהתאם לתוכנית שתוכן ע"י שרות המבחן ותוגש לאישור בית-המשפט. שרות המבחן מתבקש להתאים את התוכנית למקום מגוריה ואופי עבודתה של הנאשמת.

אני מחייבת את הנאשמת לשלם למתלוננת, חברת "תמנון בע"מ", פיצוי בסך 2,500 ₪. הפיצוי ישולם בתוך 90 יום מהיום באמצעות מזכירות בית-המשפט.

תוכן החלטה זו יובא לידיעת המתלוננת באמצעות המאשימה.