מדינת ישראל נ' מזאריב (עציר)

החלטה

המשטרה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ

58713-03-11.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של איומים וזאת על שום שביום 28/3/2011 פגש באקראי במתלונן, שהינו בלש במשטרת נצרת עילית ותושב כפרו של המשיב, והשמיע כלפיו איומים קשים ובוטים בפגיעה בו ובבני משפחתו וכן בשוטר נוסף העובדה בצוותו של המתלונן וזאת על רקע העובדה שהמתלונן לא סייע למשיב עת שהיה עצור כ- 3 שבועות קודם לכן בתחנת המשטרה בנצרת-עילית בעניין אחר.

התובעת טוענת, כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום והמבוססות על הודעתו של השוטר המתלונן בצרוף חומר המלמד על העובדה כי המשיב אכן היה עצור קודם לכן במשטרת נצרת עילית.

עיון בחומר החקירה מלמד כי מלבד עדות השוטר, מצויות בתיק שתי הודעות נוספות של אנשים שהמתלונן נקב בשמם כמי שהיו עדי ראיה לארוע. האחד, הוא בעל המכולת שבסמוך לה התרחשו הדברים והטוען כי היה עסוק בחנותו ולא הבחין במתרחש. השני הוא מנהל חטיבת הביניים בכפר זרזיר, שם לומד בנו של המשיב, והטוען כי ראה את השניים מדברים אך לא שמע את תוכן הדברים ולא שמע צעקות, או איומים.

התובעת טוענת כי אין לראות בעדויותיהם של השניים פגיעה בתשתית הראייתית המבוססת על עדות המתלונן משום שלכל אחד מהם היה מניע ברור להרחיק עצמו מן המקום על מנת שלא להסתבך עם המשיב. האחד בשל טובת העסק שהוא מנהל והשני, משום שהמשיב הוא אבי תלמידו.

הסנגור טוען כי אין תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצרו של המשיב. הוא מדגיש במיוחד את העובדה, כי העדים שבשמם נקב המתלונן אינם מאשרים את גרסתו, הוא מלין על כך שהמבקשת מנסה להכניס בדלת האחורית את העובדות בדבר העבירה הקודמת שבה נחשד המשיב וכן מפנה למספר תהיו, לשיטתו, בהודעת המתלונן.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי טיעוני הצדדים דעתי היא, כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת האמור בכתב האישום. אכן, תשתית זו מבוססת כמעט באופן בלעדי על עדותו של המתלונן בצרוף הראיות המלמדות על נוכחותו של המשיב במקום ועל דו שיח שקיים עם המתלונן וכן על הראיות למניע שלו טוענת המבקשת.

עם זאת, לצורך שלב זה של ההליכים, מקבלת אני את טענת המבקשת ולפיה אין בגירסתם של שני העדים כדי למוטט את התשתית הראייתית בתיק. יש לזכור כי בעל המכולת אינו שולל את התרחשותו של הארוע, אלא טוען כי היה עסוק בדברים אחרים ואילו מנהל בית הספר מאשר את קיומו של דו שיח ולכן אין לשלול את העובדה כי העדיף שלא לפתוח חזית עם המשיב שעימו יש לו מערכת יחסים מקבילה הקשורה לבנו.

כידוע, בשלב זה של ההליכים אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות אלא אם כן, מוצגות בפניו ראיות שיש בהן כדי להפריך מיניה וביה את ראיות התביעה. המקרה שבפניי אינו נמנה על אותם חריגים. שאלת מהימנותו של המתלונן תיבחן במסגרת ההליכים בתיק העיקרי ואולם, כבר בשלב זה נראה כי מדובר בעדות שהיא על פניה עדות סבירה והגיונית בעוד גירסת המשיב עצמו, הטוען כי הוחלפו רק מילים ידידותיות בין השניים וכי גם בשלב המעצר סייע לו המתלונן ודרש בשלומו, אינה מתיישבת עם העללת עלילה יזומה נגדו מצד השוטר.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי קיימת בתיק תשתית ראייתית לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום.

אשר לעילת המעצר, טוען הסנגור כי אין עילת מעצר נגד המשיב. על אף שאין הוא מקל ראש בעבירות האיומים, סבור הוא כי אין היא מקימה עילת מעצר וכי אין גם חשש להשפעה על עדים, בהתחשב בעובדה כי המתלונן שוטר.

לצערי לא אוכל לקבל את טענתו של הסנגור גם בעניין זה. אכן עבירת האיומים אינה מקימה חזקת מסוכנות כלפי המשיב ואולם, אין מניעה כי המבקשת תוכיח עילה זו גם בדרך אחרת וסבורני, כי בנסיבות העניין הוכחה העילה. משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב הרי שיש באופן התנהגותו כדי ללמד על מסוכנות של ממש מצידו כלפי המתלונן. המשיב לא חסך דברי איום מן המתלונן, חזר עליהם שוב ושוב בצורות שונות וציוריות תוך הטחת האשמות בבגידה ובאופן המלמד כי העילה להשמעת אותם איומים בוערת בעצמותיו ולא נעלמה גם לאחר מעצרו, ואולי ההיפך הוא הנכון.

יצויין כי המשיב, שהינו כבן 27, הוא בעל עבר פלילי בלתי מבוטל הכולל מספר הרשעות קודמות בעבירות שונות ובהן עבירותך רכוש, עבירות אלימות, לרבות אלימות במשפחה, ואחרות. צירופם של כל אלו מוביל למסקנה כי קיימת בעניינו עילת מעצר של מסוכנות.

אשר לעילה של חשש לשיבוש ההליכים: חשש זה אכן אינו רב, בהתחשב בעובדה כי כל עדי התביעה הם שוטרים ועל כן, אינני רואה בנתון זה כדי להקים עילת מעצר נגד המשיב.

נותר, איפוא, לדון בשאלה אם ניתן להשיג, בנסיבות העניין, את מטרת המעצר בדרך של חלופה. הסנגור מציע לשחרר את המשיב בבית אימו בכפר מגוריו תחת פיקוחה ופיקוח אחיו. לטענתו מדובר במשמורנים ראויים ובהעדר סכנה מצד המשיב, מבקש הוא לקבל חלופה זו כמתאימה.

התובעת מתנגדת לחלופה זו. לטענתה, אין מקום להורות על שחרורו של המשיב נוכח האיומים שהשמיע. היא מתייחסת לסכנה הרבה ולצורך בהגנה על שוטרי משטרת ישראל המאויימים ומותקפים חדשות לבקרים, ואף מפנה להחלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ב"ש 2064/08 טארק סוואיד נ' מ"י, שם נאמרו דברים ברוח זו.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי אין לשלול על הסף את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר וזאת לאור העובדה כי מדובר באיומים בלבד בארוע יחיד ללא שימוש באלימות ועל יסוד עדות יחידה.

עם זאת, החלופה המוצעת ע"י המשיב אין בה ולו תחילת מענה למסוכנות הנובעת מאת המשיב. החזרתו של המשיב לביתו, בכפרו, שהוא גם כפר מגוריו של המתלונן ובני משפחתו, אינה חלופת מעצר של ממש ואין בה בשום פנים ואופן כדי להוות חיץ מפני פגיעה נוספת מצד המשיב כלפי המתלונן.