מדינת ישראל נ' מושב מדרך עוז

פסק דין

העובדות:

1.בפני ערעור על החלטה של הועדה לפיצוי נזקי טבע (להלן: "הועדה" או "ועדת הערר") בערר מס' 5/07 (להלן: "החלטת הועדה").

2.ביום 20.5.2007 התקבלה בממשלת ישראל החלטה 1675, המכריזה על אסון טבע לפי החוק (להלן: "החלטה 1675").

בהחלטה 1675 נקבע לאמור:

"בתוקף סמכותה לפי סעיף 1(א) בחוק פיצוי נפגעי אסון טבע, התשמ"ט-1989, ולפי המלצת שר החקלאות ופיתוח הכפר שניתנה לאחר התייעצות עם שר התחבורה ובטיחות בדרכים, עם הממונה על השירות המטאורולוגי ועם השירות ההידרולוגי, להכריז על השטפונות בתאריכים ובאיזורים המפורטים להלן והמסומנים במפה המצורפת כעל אסון טבע: 1-2/04/2006 – ואדי ערה...".

3.על פי נתוני השירות המטאורולוגי וההידרולוגי, בחודש אפריל 2006, ספג איזור ואדי ערה כמות חריגה של משקעים החוזרת על עצמה פעם ב-20 שנה, וככזאת הוגדרה אסון טבע.

הנחלים באזור הוצפו, ועלו על גדותיהם, והותירו נזק באדמות החקלאיות ובנכסים של הישובים הסמוכים.

הממשלה הכריזה, כאמור, על הארוע כאסון טבע עפ"י החוק. למשיב, שהינו מושב הסמוך לואדי ערה, (להלן: "המשיב" או "המושב"), נגרם נזק לתשתית הכבישים. הנזק הוערך ב-335,000 ₪.

4.המשיב, אשר נפגע כאמור מאסון הטבע, פנה בתביעת פיצויים לועדת הזכאות שהוקמה על פי החוק. ועדת הזכאות דחתה את התביעה מן הטעם, כי "הודעת הנזק מתייחסת לנזקים שנגרמו לשטחי עיבוד שבבעלותכם, שאינם בתחום ההכרזה" (ההדגשה לא במקור).

5.המשיב הגיש ערר לועדה, כאמור בתקנה 18 לתקנות פיצוי נפגעי אסון טבע (קביעת זכאות לפיצויים ושיעורם) תשנ"ב-1992 (להלן: "תקנות הפיצויים").

בערר, טען המשיב, כי שטחי המושב גובלים בשטחים שנכללו בתחום ההכרזה, וכמות המשקעים שירדה בו, זהה לכמות שירדה בתחום ההכרזה, ועל כן יש לכלול את המושב בתחום ההכרזה, לפצותו על נזקיו.

6.בדיון בפני ועדת הערר, שהתקיים ביום 10.2.2008, נכחו נציגי המשיב וב"כ המדינה.

בהסתמך על עדותו של השמאי מר עתריה עומרי, קבעה הועדה, בין היתר, כי מאחר ו"לא מצאנו הגדרה ברורה של גבולות האיזור, המכונה בהכרזה "ואדי ערה", להודעה של משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ/1, לא צורפה מפה המתארת את גבולות האיזורים, למדנו מפיו של השמאי המעורה היטב באירועים נשוא השיטפון שהוכרז כאסון טבע, כי השיטפון פגע וגרם נזקים לשורה של ישובים הסמוכים לשלושת הנחלים שעלו על גדותיהם. הישובים פוצו על נזקיהם על פי השמאות שערך מר עתריה, למעט העורר... בנסיבות אלה אנו סבורים כי לא היה מקום לדחות את דרישתו של מדרך עוז, השוכן באותו איזור" (ההדגשה לא במקור).

על החלטה זו הגישה המערערת (להלן: "המדינה") את הערעור שבפני.

7.המערערת טוענת, כי החלטת הועדה אינה ברורה ואינה מנומקת כל צרכה, ואין להבין ממנה אם הערר התקבל בשל חוסר הסבירות של ההכרזה או משום שהועדה קבעה כי המשיב נכלל בתחום ההכרזה.

המערערת טוענת, כי ועדת הערר חרגה מסמכותה, בקבעה כי המשיב נכלל בגבולות ההכרזה. הסמכות לקביעת גבולות ההכרזה על אסון טבע, הוענקה לממשלה, ואם רצה המשיב להשיג על החלטת הממשלה, רשאי היה לעשות כן על דרך של פניה לבג"צ בעתירה למתן צו על תנאי.

בנוסף לכך טוענת המערערת, כי הועדה לא היתה רשאית לדון בגבולות ההכרזה על דרך של קביעת אגב. . לכן, כך המערערת, טעה המשיב, כאשר פנה לועדת הערר בדרישה לכלול את המושב בתחום ההכרזה, וטעתה הועדה כאשר נעתרה לבקשתו.

לחלופין, טוענת המערערת, כי המשיב כלל לא טען שהמושב נכלל בגבולות ההכרזה, אלא, כי הוא אמור היה להיות כלול בגבולות ההכרזה. ולכן, גם אם היתה לועדה סמכות לכלול את המשיב בתחום ההכרזה, המשיב לא ביקש זאת. ועל כן, היה על הועדה להורות על המשיב לתקן את עררו, ולדון בערר המתוקן. משלא עשתה כן, קופחו זכויותיו המהותיות של המערער, להביא נימוקים וראיות כנגד הטענה החדשה, ומשכך נפל פגם בהחלטת הועדה.

עוד טוענת המערערת, כי טעתה הועדה, כאשר לא נתנה לה בדיון להציג בפניה את המפה המפורטת, הנספחת להכרזת הממשלה ואת חוות הדעת המצורפת אליה.