מדינת ישראל נ' מוריוסף(עציר)

החלטה

זוהי בקשה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק 22321-05-10 בו מיוחסות לו שורה של עבירות חמורות ביותר בזיקה למתלוננת שלא חטאה ולא פשעה וכל אשר היא עושה מרכזת משמעת בבי"ס תיכון שהמשיב הוא אחד מתלמידי ביה"ס. כמעט אמרתי לסדום היינו לאמורה דמינו שכך מתנהגים תלמידים כלפי מורים. אולי תקופתי שלי כתלמיד היתה שונה, כחיל ורעדה אחז בנו כשהיינו רואים את המורה. אולי גם זה לא היה טוב, אולם אוי לו לדור שאלו תלמידיו.

התכנסנו היום לאחר שבהמשך לדיונים הקודמים ביקשתי שיוגש על המשיב תסקיר מעצר לשקול חלופת מעצר.

יאמר מיד למרות שעם כל הכבוד לא סברתי שטעיתי בהחלטתי הקודמת הנה ראיתי גם לאחר קבלת התסקיר עד כמה יכלה להיות זאת החלטה חסרת אחריות, רשלנית, לו הייתי נעתר לבקשת הסניגור המלומד בישיבה הקודמת ומשחרר את המשיב לחלופה ולערבים שהוצעו בזמנו.

במקרה דנן אני חייב לשבח את שרות המבחן על תסקיר המעצר היסודי, הארוך והמעמיק שהגיש, לא חסך דבר והניח בפני תסקיר חשוב ואולם אינני מוכן לקבל את טענת הסניגור המלומד שהוא העינים של ביהמ"ש, בסופו של יום האחריות תמיד מוטלת על ביהמ"ש, לשרות המבחן יש תפקיד חשוב אך מוגבל כך כתבו על כך רבות נשיאים של ביהמ"ש העליון, החל בנשיא שמגר והמשך בנשיא ברק ובהמשך הנשיאה בייניש והדברים ברורים.

קראתי את התסקיר ויותר מפעם אחת. צר לי על המצב אליו הגיע הנאשם והביא את עצמו במו ידיו ובמו מעלליו.

הסניגור המלומד טען כל שניתן לטעון לזכות המשיב, שהוא אך לאחרונה בגר והוא רק בן 18 וחצי ואולם מעשיו רעים וחמורים כאחרון העבריינים והכל על לא עוול בכפה של המתלוננת שלא חטאה ולא פשעה וכל שהיא עושה ממלאת תפקידה בנאמנות ובמסירות כפי שהיא צריכה לעשות וכמעט השוואתי את תפקידה לתפקידו של שופט ששני אלה תפקידם כפוי טובה, זו מרכזת את המשמעת בבי"ס וזה אמור לשפוט עבריינים מפרי חוק, עבודה שנתונה לא אחת לאיומים וללחצים.

קראתי היטב את הדברים שנשמעו מפי המתלוננת באוזני קצינת המבחן. אני דוחה מכל וכל את טענות הסניגור המלומד שכיבול מדובר בדברים חסרי פרופורציה.

אין זה סוד וידוע הוא הדבר כי גם אדם שנמצא מאחורי סורג ובריח מסוכן הוא ואני רואה בחומרה רבה את מה שנכתב בפסקה הראשונה בעמוד השלישי ואני משאיר לשיקול דעת התביעות אם אין זה מקרה הדורש לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיבים בניסיון לשיבוש הליכי חקירה והדחת עדה ושיבוש הליכי משפט.

לא ניתן לומר על התסקיר שהוא חיובי מבחינת הנאשם. הערכת מסוכנותו גבוהה. כאמור ניתנה לו כבר הזדמנות בעבר אך הוא בעט בה ברגל גסה וכאשר שוקלים אם יש מקום לחלופה, יש לבחון את השילוב לא רק את הערבים אלא גם אם ניתן ליתן אמון באדם שאותו מבקשים לשחרר לחלופת מעצר ובעניין זה אינני יכול להתעלם מפחד המוות, החרדה והאיום הקיומי שבו נתונה המתלוננת ועל ההשלכות שיש לכך על ילדיה הקטינים שלא חטאו ולא פשעו וכדי לא לפגוע בפרטיותם לא אפרט במה דברים אמורים.

בחנתי ושמעתי את הערבים המוצעים, בהחלט מדובר בדודה ובבעלה אנשים נורמטיבים לכל הדיעות, מתגוררים ברחובות, האחת עובדת והאחר איננו משולב היום שלא באשמתו במסגרת תעסוקתית כך שלמעשה יכול לפקח על המשיב כל העת, הם מוכנים להקריב את חיי הזוגיות שלהם שלפחות אחד מהם יצטרך כל העת לפקח על המשיב בבית.

באת כוחה המלומדת של המדינה מתנגדת לשחרורו של המשיב מן המעצר. ייצגה נאמנה כדרכה את האינטרס הציבורי ואת זכותה של המתלוננת להגנה והעובדה שישנה מסוכנות מצידו של המשיב הדרך היחידה בבחינת הכרח בל יגונה שיוחזק מאחורי סורג ובריח.

הסניגור המלומד כמובן מבקש להעתר להמלצת שרות המבחן ולשחרר את המשיב מן המעצר.

ההחלטה איננה פשוטה וליבי איננו גס, אינני יכול להתעלם מגילו הצעיר של המשיב, שזו הפעם הראשונה שהוא מוחזק במעצר ואין לי גם ספק שחווית המעצר אינה פשוטה ואינה נוחה ויש לה גם השלכות ואולם בסופו של יום לנגד עיני חייבים להיות כל השיקולים ולא רק השיקול האישי של המשיב עצמו, חובתי כשופט לדאוג גם לבטחון הציבור ושלומו, במקרה דנן לשלום המתלוננת, לילדיה הקטינים. עם כל הכבוד לדוד ולדודה על רצונם לסייע ועם כל הכבוד לעיר רחובות שלא קרובה לאשקלון אך גם לא רחוקה עם כלי התחבורה היום, אינני מוכן ליטול שום סיכון לגבי שלומה ובטחונה של המתלוננת ושל ילדיה. אם היום כשהמשיב נמצא מאחורי סורג ובריח היא נתונה בתחושת פחד וחרדה ואיום, בין היתר, לאור דברים ופניות שהיו אליה שכפי שציינתי לעניות דעתי מחייבים לפתוח בחקירה כנגד החשודים בדבר, לא כל שכן, אם ישוחרר המשיב מן המעצר.

במקרה דנן עם כל הכבוד לדוד ולדודה, לעיר רחובות ולאיזוק האלקטרוני כבר ראיתי בשנות שבתי כשופט על מידין מי שהפר איזוק אלקטרוני ומי שהגיעו לאשקלון גם מהצפון בטרם סיפק היה בידי המשטרה לאתרם.

במקרה דנן לא מצאתי שום סיבה ליטול שום סיכון מבחינת שלומה ובטחונה של המתלוננת נוכח התנהגותו האובססיבית החוזרת ונשנת מעת לעת מילולית ופיזית מצידו כלפי המתלוננת. המשיב מעיד על עצמו שהוא יודע לא רק לאיים אלא גם לממש את איומיו וחלילה וחס ולא אוכל לחיות עד סוף ימי אם אטול כאן סיכון שהמשיב יוסיף לממש את איומיו כלפי המתלוננת שכבכר ציינתי שלא חטאה ולא פשעה ובסך הכל את עבודתה היא ממלאת.

סוף דבר הכל נשמע, עם כל הכבוד לשרות המבחן במקרה דנן, נראה לי חוסר אחריות לשחרר את המשיב מן המעצר לחלופה המוצעת.

אני מחליט להעתר לבקשה המונחת בפני ומורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק 22321-05-10 או עד להחלטה אחרת על ידי בימ"ש מוסמך.

בשולי הדברים, לאור גילו הצעיר של המשיב, העובדה שזו פעם ראשונה שהוא מוחזק במעצר ולאור דברים שנכתבו בתסקיר אודות השפעת המעצר עליו אני מורה לנקוט בכל אמצעי הזהירות והשמירה המתחייבים בנסיבות הענין, על מנת שהמשיב לא יפגע באחרים, לא יפגע בעצמו ושאחרים לא יפגעו בו.

ועוד בשולי הדברים לאור טענת הסניגור המלומד במהלך הדיון כי המשיב לקח אחריות, אינני יכול להבין מדוע ולמה הדיון שהתקיים היום לבקשת הסניגור המלומד לאחר שהוקדם, נדחה ליום 27/6/2010. לעניות דעתי, אם אמנם הנאשם מבקש לקחת אחריות אין כל סיבה שהדיון לא יוקדם לימים הקרובים שכן אחת מן השתיים, או שלא יהיה צורך לשמוע הראיות בתיק או שיהיה צורך לשמוע הראיות בתיק ויקבע מועד לשמיעת הראיות בהקדם, הרי אנו נמצאים גם בפתחה של פגרת ביהמ"ש ולתיק שכזה מן הראוי שתינתן עדיפות. אין לי ספק שחברתי כב' השופטת דינה כהן תשקול בחיוב כל בקשה ואני מקווה שתהיה משותפת של באי כח הצדדים להקדים המועד שנקבע רק לסוף החודש.