מדינת ישראל נ' מועצה מקומית שוהם ואח'

פסק דין

תביעה ע"ס של 12,624 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת, שניזוק תוך שפגע בשער ברזל המוצב ביציאה מהיישוב שוהם.

התאונה אירעה ביום 25/3/11 בשעה 5:20 לפנות בוקר.

התאונה אירעה כתוצאה מכך שנהג התובעת התנגש בשער שחסם את נתיב הנסיעה הימני, שבו נסע (נתיב אחד מבין השניים שלאותו כיוון נסיעה). וזאת, לפי הטענה, מבלי שהוצבו על הנתיב קודם לכן קונוסים וסימני אזהרה אחרים, כפי שמקובל לשים במקום כשהמחסום פעיל.

הנתבעות מכחישות קיומה של התאונה ואת אחריותן לה. לטענתן, המקום מאויש ע"י עובדי הנתבעת 2 מהשעה 23:00 עד השעה 6:00 בבוקר. מי מהעובדים הרלבנטיים לא היה עד לתאונה הנטענת ולא התקבל בגינה דיווח בזמן אמת. עוד הן טוענות, כי המצב המתואר הוא בלתי אפשרי שכן אחת משתיים: או שהשער חוסם את הנתיב הימני, ואז גם מציבים על נתיב הנסיעה, טרם השער, קונוסים ומשולש אזהרה ומחסום "ניו-ג'רסי" (כך כשהמחסום מאוייש); או שהשער מוסט לצד הכביש ואינו פועל כמחסום, ואז הוא נעול עם פין לצדי הדרך, וממילא מדובר בשער ברזל כבד שלא זז מעצמו (זאת, כשהמחסום אינו מאוייש והכניסה/יציאה ליישוב חופשית). בנוסף, בשולי הדרך מוצבים דרך קבע תמרורים המזהירים מפני קיומו של המחסום.

לטענת התובעת בסיכומיה, השער היה פתוח לרווחה, לאחר שהוסט לצדי הכביש ע"י השומרים, אך לא ננעל כנדרש באמצעות הפין שתופס אותו, הוא השתחרר ופגע ברכב התובעת בעת נסיעתו. אלא שגרסה זו (היא גם הגרסה המופיעה בכתב התביעה), אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה של נהג התובעת בעדותו בבית המשפט, שהייתה אמינה ומשכנעת. זה העיד, כי השער חסם את נתיב הנסיעה הימני גם כשרכבו היה במרחק 30 מ' מהשער (עמ' 4 ש' 13-14); במקום לא היה שומר והמחסום לא היה מאוייש (עמ' 4 ש' 8-9, עמ' 5 ש' 17-21, עמ' 6 ש' 10-11); וכי הטענה שהשער לא היה מעוגן באמצעות הפין כנדרש לצד הדרך, היא רק השערה שלו (עמ' 6 ש' 11). הנהג העיד כי לא שם לב ולא ראה את המחסום שהיה לפניו; כי מדובר היה בשעות הדמדומים של הבוקר (עמ' 3, עמ' 4 ש' 9, עמ' 5 ש' 4-5) וכי אינו יודע אם הדליק אורות אם לאו (עמ' 5 ש' 7).

יחד עם זאת ציין, כי בניגוד למצב הרגיל במקום (העד נהג כ- 5 שנים באזור), לא הוצבו על הכביש, קודם לשער, קונוסים וכד' (עמ' 4 ש' 4-9).

אין מדובר, אפוא, בתאונה שאירעה במהלך של הסטת השער שלא נתפס במקום ו"חזר" במפתיע לחסום את הנתיב. אלא בתאונה שבה נהג התובעת התנגש בשער סטטי שחסם את נתיב הנסיעה, בבחינת מכשול קיים ובולט בדרך, והוא לא הבחין בו, כנדרש, מבעוד מועד.

בנסיבות אלה, האחריות לתאונה רובצת לפתוח של נהג התובעת.

זאת, אף שאני מקבלת את עדותו של נהג התובעת, שלא נסתרה, כי קודם לשער לא הוצבו קונוסים, ניו-ג'רסי או כל אמצעי אחר אזהרה על הכביש (בנוסף לתמרורים שבצד הדרך). גרסתו זו של נהג התובעת, לא נסתרה; ולא היה בעדויות עדי הנתבעים, שהיו כלליות, לגבי המקובל בדרך כלל לעשות, להבדיל מנקודת הזמן של התאונה - כדי לסתור אותה. גם הנזקים לרכב אינם מצביעים על התקלות באביזרים כאמור שעל הכביש, טרם הפגיעה בשער.

יחד עם זאת, בנסיבות התאונה כאמור, אין מדובר ברשלנות תורמת של הנתבעות, המקימה עילת תביעה (ראו לעניין זה למשל: תא"מ 3341-03-12 ביטוח ישיר נ' ש. שלמה רכב בע"מ; ת.א 56522/04 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך).

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט עו"ד.

לדוור לצדדים

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: