מדינת ישראל נ' מוסטפא(עציר)

החלטה

1. בפניי ערר מטעם המדינה על החלטת כב' השופטת שלאעטה חלאילה לפיה הוחלט על השבת המשיב לכפר עראמשה בתנאי מעצר בית חלקי בכפוף לערבויות והפקדה כספית. לטענת העוררת, כתב האישום המקורי ייחס למשיב עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ותקיפה בנסיבות מחמירות.

ביום 20/12/12 הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרת ההליך העיקרי והוגש כנגד המשיב כתב אישום מתוקן המייחס לו פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות בצוותא. בשל גילו הצעיר, הופנה המשיב לקבלת תסקיר של שירות המבחן לעניין העונש. לטענת העוררת, ביום 17/1/13 הגיש ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר שעניינה הקלה בתנאי שחרורו ובמסגרתה עתר להשיבו לכפר עראמשה ולאשר את יציאתו לעבודה. ביום 6/2/13 התקיים דיון בבקשה שבמהלכו הביעה העוררת את הסכמתה העקרונית ליציאת המשיב לעבודה, אם כי ביקשה שהמעסיק יתייצב ויצהיר על נכונותו לפקח ולקבל על עצמו את התנאים. נטען כי לאחר חקירת דודו ואביו של המשיב נדחתה מתן ההחלטה עד לקבלת רישום פלילי של השניים. נטען כי לאחר בחינה של הרישום הפלילי של המפקחים המוצעים הודיעה העוררת כי לשניים רישום פלילי, העומד בסתירה להצהרתם בפני בית המשפט. ביום 15/2/13 הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר עדכני לצורך בחינת חזרת המשיב לכפר ויציאתו לעבודה. מהתסקיר שהוגש עלה כי נשקפת מהמשיב מסוכנות בינונית להישנות עבירות. חרף האמור, המליץ תסקיר המבחן להקל בתנאי השחרור של המשיב והחזרתו לכפר בפיקוח אביו וכן על יציאתו לעבודה בפיקוח דודו והמעסיק וזאת על אף האמור בתסקיר הראשון לגבי חוסר אמינותו של האב והקושי שלו לפקח על המשיב.

2.לטענת העוררת, שירות המבחן לא הסביר בתסקירו כיצד אביו של המשיב ראוי כעת לפיקוח להבדיל מהרושם שנוצר קודם לכן. ביום 7/3/13 לאחר קבלת התסקיר הוחלט על קבלת בקשת המשיב במלואה. לטענת העוררת, הודאת המשיב פועלת לחובתו ויש בה כדי להגביר את המסוכנות הנשקפת ממנו שעה בה היא אינה לכאורית עוד. עוד נטען כי מהתסקיר העדכני עולה כי קיימת מסוכנות בינונית להישנות המעשים. נטען כי אין בהחזרתו של המשיב לכפר לאיין מסוכנות זו, בייחוד כאשר המתלונן מתגורר בסמיכות למשיב. עוד נטען, כי המשיב תקף את המתלונן על רקע סכסוך אלים קודם בין המתלונן למשפחתו של המשיב וכי מדובר בסכסוך שנמצא בעיצומו וטרם נערכה סולחה בין הצדדים. נטען בהקשר זה, כי החזרת המשיב לכפר עלולה להביא להתלקחות היצרים בין הצדדים והחמרת הסכסוך. לטענת העוררת, שגה בית משפט קמא עת נתן אמון באביו של המשיב חרף אי התאמתו בתסקיר בראשון וחרף עברו הפלילי וחוסר האמינות בעדותו בבית המשפט. עוד נטען כי בית המשפט שגה שעה בה לא ייחס משקל לעברו הפלילי של האב בנסיבות העניין. עוד טענה העוררת כי בית המשפט דחה את בקשת האחר לפני כשלושה חודשים להשבתו לכפר ולא נימק מדוע החלטתו בעניינו של המשיב שונה, בייחוד כאשר חלקו של המשיב בכתב האישום גדול יותר, שכן הוא הדוקר. לטענת העוררת, ההליך העיקרי עתיד להסתיים בהקדם ובנסיבות, לא תפגע חירות המשיב באופן קיצוני אם ימשיך לשהות במעצר בית מלא בתרשיחא.

3. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 10/3/13 טען ב"כ המשיב כי המשיב אינו מתגורר בסמיכות למתלונן אלא במרחק של 2 ק"מ ממנו. עוד נטען כי חלפו כשמונה חודשים בין ההחלטות וכי אין ספק שכאשר התסקיר הראשון נערך סמוך למועד העבירה וכי כיום לאחר הגשת כתב אישום מתוקן, ישנה הודאה ולקיחת אחריות והמשיב הפנים את חומרת המעשה, וממתין לסיום הפרשה וכי במצב זה אין זה סביר כי יפר את התנאים. נטען כי ישנם מאמצים לסולחה אך הצד השני מתנגד. עוד נטען כי המשיב נמצא במעצר בית מזה כשמונה חודשים ולא הפר את תנאי שחרורו מעולם. נטען כי המפקח עתיד לעבור דירה ותיווצר בעיה פיזית במקום. נטען כי קצינת המבחן התרשמה מהמפקחים והמליצה על החלופה החדשה.

4.ב"כ העוררת הוסיף כי בית המשפט קמא סבר לגבי השותף לעבירה שהינו פחות חמור שאין מקום להחזירו והודה כי לא היה תסקיר בעניין.

5.הצדדים הסכימו במועד הדיון כי תשלח שאלת הבהרה לשירות המבחן באשר לטיב החלופה הביתית ביחס לתסקיר שניתן ביום 24/6/12, אז המליץ שירות המבחן שלא לאמץ חלופה של מעצר בית בבית המשיב, לעומת העמדה מיום 28/2/13, אז נמצאה החלופה ראויה.

6. בדיון שהתקיים ביום 14/3/13 טען ב"כ העוררת כי בית המשפט אינו מחויב להמלצת שירות המבחן. עוד נטען כי שירות המבחן אינו חשוף מספיק לסכסוך הקיים בין המשיב למתלונן. נטען כי לא נעשתה סולחה וכי השבתו של המשיב לכפר עשויה להשפיע על עדות המתלונן, שצפוי להעיד בעוד כחודש במסגרת הטיעונים לעונש. נטען כי לאור השלב בו נמצא ההליך אין מקום להשבת המשיב לכפר, תוך סיכון המתלונן. ב"כ המשיב טען כי ההחלטה לעניין שותף המשיב התקבלה לפני ההסדר וכי לא התקבל תסקיר מעצר נוסף בעניינו.

7. מעיון בתשובת ההבהרה של שירות המבחן מיום 12/3/13 עולה כי בתסקיר מיום 24/6/12 הומלץ על אי שחרור המשיב מאחר והתרשמות שירות המבחן היתה כי מידת יכולתם של הוריו להוות עבורו דמויות סמכותיות ומפקחים ראויים, הינה מוגבלת. זאת בנוסף לעמימות התייחסותו של המשיב לחשדות בגינן היה עצור. נטען כי בחלוף הזמן ולאחר תיקון כתב האישום, התרשם שירות המבחן כי המשיב לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מבין את חומרתם והתנהגותו הכושלת. עוד נטען כי להתרשמותם, ההליך הפלילי וחווית המעצר הרתיעו אותו מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד. להערכת שירות המבחן, הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הינה נמוכה וברמת חומרה בינונית. עוד צוין כי המשיב לא הפר את תנאי מעצרו לאורך כל התקופה. לאור זאת, סבר שירות המבחן כי בתנאים בהם דודו של המשיב ילווה אותו לעבודה ובשאר הזמן הוא ימצא בפיקוח מלא בבית הוריו, יש לאפשר לו חזרתו לביתו בתנאי מעצר בית מלא עם אפשרות יציאה לעבודה בליווי כאמור.

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהחלטת בית המשפט קמא ובתסקירים שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. ראשית, השוני בין התסקירים השונים הוסבר כראוי בתשובת תסקיר המבחן מיום 12/3/13 כאמור לעיל ומקובל עלי. שנית, מעיון בהחלטת בית המשפט קמא עולה כי התסקיר הנוסף ניתן לאחר שיחת שירות המבחן עם המבקש, דודו ואביו ולאחר התרשמותם כי הם מבינים את משמעות מעצר הבית, את המחויבות הנדרשת ואת משמעות חובת הדיווח במקרה של הפרת תנאי השחרור על ידי המשיב. בית המשפט אף חקר את המפקחים והתרשם מהם בצורה חיובית (עמ' 31 ש' 5-7 להחלטה מיום 7/3/13). לא מצאתי לנכון להתערב בקביעה זו של בית המשפט. כפי שהוסבר בהחלטת בית המשפט קמא וכן בהבהרת שירות המבחן, השינוי מהתרשמות האב נובע מחלוף הזמן וכן מהודעת המשיב בעבירה המיוחסת לו ונטילת האחריות. עוד צוין בהחלטת בית המשפט קמא, כי ההסתייגות ביחס לאם עודנה במקומה וכי היא לא אושרה כמפקחת. כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו, מדובר במשיב צעיר, הנמצא במעצר בית מזה כשמונה חודשים ולא הפר את תנאי שחרורו. המשיב נטל אחריות למעשיו, דבר המצדיק הקלה בתנאי שחרורו ובנוסף הוא עומד לפני גזירת דינו. עוד אציין כי בית המשפט קמא לא התעלם מעברם הפלילי של האב והדוד אך ציין כי אין בכך לפגום ביכולתם לשמש כמפקחים בעיקר נוכח העובדה כי מדובר בעבר רחוק יחסית. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ואני מורה על דחיית הערר.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים, בהסכמתם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: