מדינת ישראל נ' מוסא

גזר דין

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה. מתברר כי בשנת 2009 נפסל הנאשם מנהיגה במסגרת תיק קודם לתקופה של שבעה חודשים. במעמד גזר הדין הצהיר הנאשם כי הוא מרצה פסילה אחרת של ביהמ"ש בנצרת, לפיכך נקבע בגזר הדין כי עליו להגיש בקשה לחישוב הפסילה, אך הוא לא עשה כן.

למרות עובדה זו, נמצא הנאשם נוהג ברכבו ביום 10.5.11, בטרם חושבה הפסילה, והפקיד רשיונו לריצויה רק לאחר שנתפס נוהג. בדיעבד התברר כי בעת שהצהיר הנאשם בתיק הקדום כי אינו מחזיק ברשיון נהיגה הייתה הצהרתו לא נכונה, שכן הוא החזיק ברשיון תקף משנת 2007 ואילך.

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת בפועל, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

הסניגור ציין כי מדובר בנאשם שנהג בפסילה בתום לב, שהקים משפחה זה לא מכבר ואינו עובד 4 חודשים בעקבות תאונת עבודה. בנסיבות המקרה ביקש הסניגור שאסתפק בעונש של מאסר על תנאי.

אינני מקבל כי מדובר בטעות בתום לב. הנאשם החזיק ברשיון נהיגה תקף למרות הצהרתו בדיון, ובכך למעשה ניסה להתחמק מהפקדת רשיון והצורך בחידושו לאחר מכן. הנאשם היה מיוצג בהליך הקודם וחזקה כי הבין שאם אינו מפקיד רשיון ואינו מגיש בקשה לחישוב הפסילה כפי שהצטווה, הפסילה שהוטלה עליו אינה יכולה להסתיים.

כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.

ובמקום אחר נאמר:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב. רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה.

ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג זה, נעה הענישה הראויה בדרך כלל בין מאסר מותנה למאסר בפועל לתקופה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות וזאת לצד פסילת רישיון הנהיגה לתקופה משמעותית, שתנוע בין שישה חודשים במקרים קלים במיוחד ועד לפסילה למספר שנים במקרים חמורים.

במקרה דנן קיימות נסיבות לקולא ולחומרא גם יחד. מחד גיסא מדובר אכן בפסילה "ישנה" והעבירה לא בוצעה בתקופה שמיד לאחר גזר הדין. מאידך גיסא, אין להתעלם מעברו התעברותי של הנאשם הכולל גם שתי עבירות חמורות בגינן כבר הוטלו עליו עונש מאסר בעבודות שירות, עונש מאסר מותנה ופסילות לתקופות משמעותיות.

הטיעון לעונש בתיק זה נשמע בחודש מאי 2013, ובסיום הדיון הופנה הנאשם לממונה על עבודות השירות. הנאשם לא השלים את ההליך מול הממונה וקיבל הזדמנויות נוספות , וזאת מעבר למקובל. בסופו של דבר התקבלה חוות דעת חיובית של הממונה ערב המועד האחרון שנקבע לשימוע גזר הדין, ובנסיבות ראיתי לנכון לאפשר לנאשם לרצות עונשו בעבודות שירות ולא לשלחו למאסר של ממש.

אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי לחומרת העבירות, עברו התעבורתי ושקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה ראיתי לנכון לפסוק כדלהלן:

*אני דן את הנאשם ל- 30 ימי מאסר בפועל.

אני מורה כי עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות, במשטרת כרמיאל, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 19.12.13.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 23.1.14 בשעה 8:00 ביחידת עבודות השירות במתחם כלא חרמון.

הנאשם מוזהר כי הפרת תנאי עבודות השירות תביא להפסקתן באופן מנהלי וריצוי העונש במאסר של ממש.

*אני דן את הנאשם לארבעה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בלא רישיון נהיגה תקף שאינה מסוג ברירת משפט.