מדינת ישראל נ' מוסא(עציר) ואח'

החלטה בעניינו של משיב מס' 2

בפני בקשה למעצר המשיב 2 עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק המעצרים").

נגד המשיב 2 הוגש כתב אישום בגין עבירות התפרצות למגורים/תפילה בצוותא - עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין")+ סעיף 29(א) לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 21/3/14 בשעה 22:00 לערך התפרצו המשיבים בצוותא חדא לבית מגוריה של הגב' נטליה סידחונה שברחוב אחד העם 20 בטבריה (להלן :"הדירה") . המשיבים עשו זאת לאחר שסיכמו ביניהם זמן קצר עובר למועד לעיל להתפרץ לדירה בכוונה לבצע גניבה. בהמשך לסיכום הנ"ל דפקו המשיבים על דלת הכניסה לדירה, ומשלא היה מענה טיפס המשיב מס' 1 על מעקה פינתי ודרכו הגיע למרפסת הדירה ,פתח את דלת המרפסת וצעד פנימה לתוך הדירה בכוונה לגנוב, שעה שמשיב מס' 2 מחכה בחוץ ומשגיח ושומר בחוץ שלא יפתיעו אותם

אנשים מבחוץ ויגיעו לדירה. במעמד זה, הופתעו המשיבים עת הבחינו במתלוננת מתהלכת בדירה וזאת מששמעה הרעשים וניגשה לבדוק מה מתרחש בדירה, ובתגובה לכך ברחו מהמקום.

טענות הצדדים:

המבקשת עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. לטענת המבקשת קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיבים אשר בין היתר כוללות הודאות המשיבים , עדות המתלוננת ודו"ח הובלה והצבעה.

המבקשת טוענת עוד, כי קיימת עילת מעצר כנגד המשיבים לאור הסיכון הטמון בעבירות ההתפרצות לבתי דירה לשלום באי הבית והפגיעה בקניינם של אזרחים תמימים. המבקשת מפנה להלכת רוסלן פרנקל וטוענת לתחכום בביצוע ההתפרצות בשעה ששני המשיבים חילקו ביניהם התפקידים, דפקו על דלת הכניסה ע"מ לוודא כי אין איש בבית , משיב אחד תצפת בשעה שהשני נכנס לדירה וניסה לגנוב הרכוש מתוכה. ב"כ המבקשת הדגיש את הסיכון לשלום באי הבית כאשר הפורצים מופתעים כפי שאירע במקרה זה. עוד נטען כנגד החלופה המוצעת כי הצבא אינו מקום חלופה ראוי , איש לא יפקח על המשיב בהיותו בצבא . עוד נטען כי אין להסיק על שיהוי בחלוף 3 חודשים מיום העבירה שכן גילוי הט"א הופק אך ביום 20/6/14 והמשטרה פעלה למעצרו המיידי של המשיב 2.

ב"כ המשיב 2 הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה .

עוד טענה ב"כ המשיב 2 כי לא מתקיימת במקרה זה עילת מעצר ובאם מתקיימת מדובר בעילת מעצר בעוצמה נמוכה מאוד.

ב"כ המשיב 2 טוענת לביצוע עבירה בודדת, ללא תחכום , ללא היקף גניבה גדול, אין מספר רב של עבריינים שביצעו העבירה . עוד טענה כי אין מדובר בתכנון מוקדם אלא בהחלטה של רגע של שני צעירים שנכנסו באופן "חובבני" וללא הכנת אמצעים לבית מגורים. העובדה כי דפקו בדלת מלמדת כי ביקשו לוודא שאין איש בבית ולמנוע התעמתות אפשרית עם באי הבית.

ב"כ המשיב 2 טענה כי משיב 2 נגרר אחר משיב ,ו לא נכנס כלל לבית.

ב"כ משיב 2 מציינת כי העבירה נעברה לכאורה לפני 3 חודשים, בינתיים התגייס משיב 2 לצה"ל ובשיחה עם מפקדו מסר זה כי המשיב 2 יוכל לחזור לשירות צבאי באם ישוחרר ועתיד לעבור קורס מיום 6/7/14 במסגרת סגורה.

בטיעוניה הדגישה ב"כ משיב 2 כי למשיב 2 אין רישום פלילי כלשהו בבית המשפט.

לפיכך התבקשתי לקבוע כי לא מתקיימת עילת מעצר ולשחרר המשיב בתנאי חתימה על ערבות עצמית להבטחת התייצבותו למשפט. לחילופין, באם יקבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר מתבקש שחרורו של משיב 2 בתנאי מעצר בית חלקי בסופי השבוע בפיקוח הוריו ובימות אמצע השבוע ישהה בצבא שלא בתנאי מעצר בית.

ב"כ משיב 2 הפנתה למספר פסקי דין במקרים זהים או דומים לטענתה אשר מחייבים לגישתה שחרור המשיב בלא תנאים מגבילים לאור היעדר עילת מעצר בדין.

דיון והכרעה:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, עליו לבחון את שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

ראיות לכאורה:

בית-המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148).