מדינת ישראל נ' מולה(עציר) ואח'

החלטה

האישום והראיות

לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדם.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות סחיטה באיומים, ניסיון שוד, גניבה והחזקת סכין. למשיב 2 מיוחסות גם עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים.

על פי כתב האישום שהו המשיבים במתחם מגורים מסוים, אליו הגיע המתלונן, אשר דר במקום. המתלונן פתח את שער המקום ופגש במשיבים אשר עמדו בפתח, כאשר המשיב 1 מחזיק בקבוק אלכוהול ושניהם מדיפים ריח מתאים. המשיב 1 פנה למתלונן וביקש סמים וכאשר המתלונן התרחק מהם אל תוך המתחם, עקבו השניים אחריו. המשיב 2 שלף סכין והתקרב למתלונן והמשיב 1 פנה אליו ואמר לו ש"לא יתעסק איתו" וכי הוא ראש כנופיה באזור. בשל פחדו, הציע המתלונן למשיבים כל מה שירצו, ונתן להם נגן מוסיקה, ארנק, וטלפון נייד. המשיב 2 הצמיד סכין לגופו של המתלונן והמשיב 1 ערך חיפוש בבגדיו במטרה ליטול רכוש נוסף. המתלונן אז פרץ בצעקות, ברח וכך נחלץ.

האישום השני עניינו זמן קצר לאחר האירועים הנ"ל, כאשר המשיב 2 נתפס על ידי השוטרים וברשותו סכין. הודע לו כי הוא עצור וניסו לאזוק אותו. על פי הטענה, זה השתולל, תקף שוטרים במכות אגרוף, קילל ואיים.

אין מחלוקת שיש ראיות לכאורה, המיוסדות על תלונת המתלונן, תפיסת השניים יחד לאחר מכן, כאשר בכליו של המשיב 1, בין השאר, כרטיס אשראי של המתלונן ובכליו של המשיב 2 סכין אשר זוהתה כסכין בה בוצע השוד, ומסמכים נוספים של המתלונן. השניים גם נראים במצלמת אבטחה בסמוך לשער המתחם כאשר הם פוגשים במתלונן כפי שסיפר. המשיב 1 אף מזהה את עצמו ואת חברו בסרט. אין מחלוקת על הראיות לכאורה, למרות שמצלמת האבטחה אינה קולטת את האירוע עצמו.

יחד עם זאת, כל אחד מן הסנגורים טוען כי עיון בחומר הריאות מגלה כרסום מה ביחס למידת המסוכנות של מרשו. ב"כ של המשיב 1 מפנה לכך שלמרות שמרשו שתק בחקירתו, הרי מסר גרסה ראשונית לשוטרים כאשר נעצר. על פי גרסה זו של המשיב 1, המשיב 2 הוא אשר איים על המתלונן, בעוד הוא עצמו נחלץ לעזרת המתלונן וניסה למנוע תוצאה חמורה יותר בין השאר בכך שאמר למשיב 2 שלא לדקור אותו. לדבריו, הוא לקח את כרטיס האשראי המשיב 2 במטרה להחזיר למתלונן, אך מכיוון שלא מצא אותו אצלו, השאיר הכרטיס אצלו.

לשיטתו של ב"כ המשיב 1 דברים אלה מחוזקים על ידי עדות המתלונן אשר מעיד כי המשיב 1 ביקש מהמשיב 2 שלא לפגוע במתלונן עם הסכין. עוד מפנה הוא לסרט האבטחה, בו נראה המשיב 2 הולך מיד אחרי המתלונן, בעוד המשיב 1 משתהה קמעא. כן רואים כי בעת חזרתם הוא מקבל משהו מהמשיב 2 וחוזר לאחוריו, דבר המתאים לגרסה. מכאן מסיק הסנגור כי המשיב 1 אינו כה מסוכן כפי שמשתמע מכתב האישום.

עיינתי בתיק החקירה, ראיתי את הסרט ואין בידי לקבל את הטענה. ראשית, המשיב 1 שתק בחקירתו, ולא אפשר לחוקרים לשמוע את הגרסה הזו באופן מפורט ולבדוק אותה בעזרת המתלונן והמשיב 2. שנית, הדברים אינם עולים היטב עם גרסת המתלונן עצמו. מדברים אלה משתמע בבירור כי המשיב 1 גם כן השתתף באיום, באומרו למתלונן כי הוא ראש כנופיה. כן עולה כי גם הוא חיפש פיזית בכיסיו של המתלונן כאשר המשיב 2 הצמיד סכין לגרונו. אכן, אין הוא ניגש מיד עם חברו אחרי המתלונן, בשלב הראשון ומשתהה ליד הדלת, אולם, נוכח דברי המתלונן כי הוא היה שותף אקטיבי, אין לכך לכאורה משקל של ממש. הטענה כי רצה להחזיר דברים גם כן אינה מתיישבת היטב עם החיפוש שערך בבגדי המתלונן, ונראה שמדובר בסוג הטענות שצריכות להיבחן בתיק העיקרי, אך אין בהם הפחתת משקל הראיות לכאורה.

אכן, המתלונן מספר כי המשיב 1 אמר למשיב 2 "לא עכשיו", כאשר זה נהג בתוקפנות רבה עם הסכין. אולם, התיאור אינו תיאור של מי שלבו היה מלא בחמלה כלפי התייר המבוהל, אלא במי שכחלק מה"משחק" כ"ראש כנופיה", נתן הוראות למשיב 2. מהקרם של דברים נראה כי הדברים נועדו להוסיף פחד ולא לגרוע.

נוכח האמור, אין ממש בטענות הסנגור של המשיב 1, ויש לקבוע כי כתב האישום משקף היטב את הראיות ואת מסוכנותו לכאורה.

הטענה של ב"כ המשיב 2 היא אחרת. טענה אחת היא כי בעצם המשיב 1 היה המוביל, שכן הוא ניהל את הדו שיח עם המתלונן, בעוד שהמשיב 2, שתק. קשה לקבל טענה זו, שכן המשיב 2 אחז בסכין ואף הצמיד הסכין באופן אקטיבי למתלונן. דומני שמסר בלתי מילולי זה די בו כדי להיחשב כשותף מלא ל"שיח" וכך לעבירות המיוחסות לשניים בצוותא.

עוד לשיטתה של ב"כ המשיב 2, מכיוון שמדובר במי שהיה תחת השפעת אלכוהול בעת האירוע, הרי שלא יכול היה לגבש את היסוד הנפשי הנדרש לעבירות "כוונה" או "מטרה". לטעמי, אין להיגרר לשאלה זו בשלב זה של הדיון במעצר. הצמדת הסכין לקרבן וביצוע חיפוש בחבורה הם בודאי בחזקת עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, לכל הפחות, כעבירת מחשבה פלילית, ללא יסוד נפשי מיוחד. השאלה בדבר סעיף ההרשעה המדויק חשוב ביותר בשלב הכרעת הדין אך הרבה פחות חשוב בשלב המעצר. זאת כמובן, בהנחה שאין ספק שיש ראיות לעבירה בת מעצר כלשהי. בשים לב לעבירות התקיפה בחבורה תוך החזקת סכין, הדיון החשוב עתה הוא מידת המסוכנות. בהקשר זה יש לקחת בחשבון כי המעשה נעשה תחת השפעת אלכוהול, דבר המגביר את הערכת הסיכון, בחבורה, תוך שימוש בסכין ואיומים.

נוכח כל האמור, יש לבחון את מסוכנות המשיבים כעולה מנסיבות המקרה, כפי שתואר בכתב האישום, ואין בראיות כדי לכרסם בהערכה זו.

הערכת המסוכנות - והתוצאה

כאמור, הערכת המסוכנות לגבי מקרה זה נובעת מכתב האישום, כפי שהוא. נראה כי אין מדובר במעשה אשר תוכנן לפרטיו מראש. אולם השניים, בספונטאניות מסוימת, חברו לעשות המעשה כאשר הם היו ביציאה מהמתחם, בעוד המתלונן נכנס. האחד אחז בסכין והם חיזקו זה את זה בעת שנטלו מהמתלונן המפוחד את כל אשר יכלו למצוא.

מסוכנות זו גוברת, בשים לב לכך שהמעשים נעשו לכאורה על רקע שימוש באלכוהול. שימוש לרעה בסם (שאינו אסור) זה, יש בו כדי להחמיר את הערכת המסוכנות ולהקשות על קבלה של חלופת מעצר.

המשיב 1 בן 22 ואין לו הרשעות קודמות למעט עבירה צבאית שאינה רלוונטית. יחד עם זאת, תלוי ועומד נגדו כתב אישום, המופיע בחומר החקירה שעניינו עבירות תקיפה וגניבה, בנסיבות דומות במקצת לנסיבות המעשה כאן. מכיוון שכתב האישום האחר אוזכר בבקשה ועותק הימנו ניתן לעיון הסנגור, כאשר הסנגור לא חלק על הראיות לגביו, מותר להתחשב בו לצורך הערכת המסוכנות (בש"פ 7947/10 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 3.11.10).

התסקיר בעניינו של המשיב 1 אינו מסייע לו בהרבה. התסקיר מציין כי למרות שהמשיב גדל במשפחה נורמטיבית וסיים תיכון, לא התגייס מתוך רצון לעבוד ולסייע למשפחתו שהייתה במצוקה כלכלית. שירות המבחן זיהה אצל המשיב דפוס בעייתי ביותר של צריכת אלכוהול, אשר המשיב אינו מודע לו כלל, על יסוד זה ובשים לב להערכות נוספות שלא אחזור עליהן כאן, רואה שירות המבחן סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות והעדר מוטיבציה טיפולית כלשהי. שירות המבחן סבור כי המשיב זקוק לחלופה סמכותית ומציבת גבולות. ההצעה היחידה שהוצעה נמצאה בלתי מתאימה. צוין כי המשיב מסרב לספר להוריו על מעצרו, ובנסיבות אלה לא ניתן לאתר עבורו חלופה הולמת.