מדינת ישראל נ' מויאל(עציר)

החלטה

1.בפניי ערר המדינה על החלטת בימ"ש השלום בבאר שבע (כב' השופט א. אור) מיום 2.9.10, על פיה שוחרר המשיב ממעצרו בבקשת המדינה לעצרו עד תום ההליכים, בתנאי מעצר בית בבית גרושתו בפיקוח גרושתו ו/או בתו, בערבות עצמית וצד ג' ובהפקדה כספית בסך של 1000 ₪.

כן, הותר למשיב לצאת ממעצר הבית לצורך קבלת טיפול במרכז "סלע" בבאר שבע, בפיקוח אחת הערבות.

2.כנגד המשיב הוגש לבימ"ש קמא כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לרכב, בכך שביום 17.8.10 בשעות אחה"צ בבאר שבע, התפרץ לרכב צבאי, בכך שפתח את דלת הרכב, נגע בחפצים שונים שבתוך הרכב וסגר את הדלת, זאת בכוונה לבצע גניבה.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה ע"י המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

4.בבימ"ש קמא חלק הסנגור על קיומן של ראיות לכאורה, אך בהחלטתו מיום 19.8.10 קבע בימ"ש קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב, וכן ולנוכח העובדה כי בשנים האחרונות הורשע המשיב 3 פעמים בעבירות של הפרת הוראה חוקית, הורה בימ"ש קמא על קבלת תסקיר של שירות המבחן, שיבדוק חלופה למעצר.

5.לבימ"ש קמא הוגש תסקיר לאחר שנבחנה החלופה למעצר בבית גרושתו של המשיב. שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר הן לאור מורכבות בעיותיו של המשיב, כולל קשייו לעמוד בגבולות חיצוניים לאורך זמן, וחוסר יכולתו לשמור על נקיון מסמי רחוב לתקופות ממושכות לצד נטילת תחליף סם, והערכתו כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד המשיב, והן לנוכח התרשמותו מגרושתו של המשיב, כמי שאין באפשרותה להוות גורם סמכותי ומציב גבולות עבורו.

צוין בתסקיר כי בעבר הורשע המשיב בגין עבירות אלימות כלפי גרושתו, וגם מסיבה זו היא לא מתאימה לשמש גורם מפקח וחלופה עבורו, וכן צוין כי על אף נכונותה של גרושתו לפקח על המשיב, היא ציינה בפני שירות המבחן כי במידה והמשיב ישהה בתנאי מעצר בית הדבר עשוי להוביל למתחים וקשיים רבים.

6.בימ"ש קמא היה מודע לכך שבד"כ יש לכבד את המלצת שירות המבחן, אולם קבע כי בנסיבות חריגות יש מקום לסטות מהמלצת שירות המבחן, וראה בעילת המעצר החלשה, "שאינה בתחום המומחיות של שירות המבחן", כנסיבות חריגות המצדיקות סטיה מהכלל האמור.

יצויין, שביחד עם גרושתו של המשיב נקבעה בתו של המשיב כמפקחת נוספת שיכולה גם היא לפקח על המשיב לסירוגין עם הגרושה.

הבת נחקרה בביהמ"ש, היא בת 19 וחצי, עובדת משמרות 4 ימים בשבוע. היא ציינה בדבריה לביהמ"ש כי היא נמצאת בקשר טוב עם אביה, ו"לשאלה אם הוא מקשיב לי, אני משיבה שכן, יותר מלאמא שלי זה בטוח".

7. בנימוקי הערר נטען כי שגה בימ"ש קמא בכך שקבע שעילת המעצר בענינו של המשיב חלשה, זאת בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ובעברו הפלילי המכביד של המשיב . כמו כן, נטען כי שגה בימ"ש קמא בכך שהורה על שחרור המשיב בפיקוח גרושתו, הסובלת מבעיות נפשיות ואשר היתה חשופה בעבר לאלימות מצד המשיב, ואף נאלצה לשהות במעון לנשים מוכות. נטען כי היא אינה דמות סמכותית עבור המשיב, וכי בעבר שימשה חלופת מעצר לאחיה, אך כאשר הפר את תנאי המעצר לא דיווחה על כך למשטרה.

8. השאלה שמעורר ערר זה היא האם קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים סטיה מהמלצה שלילית של שירות המבחן, שכן, נפסק כי "סטיה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה באופן חריג, ומקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל". (ראה למשל בש"פ 4260/10, מפי כב' השופט הנדל מיום 6.6.10).

כאמור לעיל, קבע בימ"ש קמא כי קיימות נסיבות חריגות בשל חולשת העילה, אך איני סבורה כי יש בהן כדי לשמש טעמים כבדי משקל כדרישת הפסיקה.

מכלול הנסיבות מצביע אכן על מסוכנות רבה מצד המשיב.

למשיב, יליד 1963, עבר פלילי מכביד עוד מהיותו נער.

בעברו עבירות בתחום הרכוש, סמים, אלימות והפרת הוראה חוקית, ואף ריצה לאורך חייו מס' עונשי מאסר בפועל.

המשיב שוחרר רק ביום 18.1.09 ממאסר ארוך, שהוטל עליו בגין עבירות סמים ועבירות של תקיפת בן זוג (תקיפת גרושתו שלביתה שוחרר המשיב על פי החלטת בימ"ש קמא).

לאחר שחרורו ממאסר הורשע המשיב בעבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה בה הורשע גם במהלך מאסרו ונידון בגינה למאסר של 5חודשים חלקו במצטבר למאסר שריצה באותה עת.

אמנם עבירות הרכוש האחרונות שעבר המשיב הן משנת 2005, אך לנוכח התמכרותו של המשיב לסמים והעבירות שעבר לאחר מכן, כמפורט לעיל, אין בכך כדי למזער את מסוכנותו של המשיב גם בעבירות רכוש.