מדינת ישראל נ' מוחרב

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(ב) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 אך החלטתי להרשיעו בהתאם לסעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 74 (א) בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

הנאשם הואשם כי התיר לבנו הקטין נהיגה ברכבו בניגוד לחוק.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי מעולם לא התיר לבנו נהיגה ברכבו.

מטעם המדינה העיד עד אחד (השוטר ניסים בטיט – להלן – ע.ת 1) אשר טען כי עת נהג בניידת בישוב לקייה, הבחין ברכב ובו נהג אדם הנראה ילד שאינו כשיר מבחינת גילו לקבלת רשיון נהיגה.

השוטר העיד כי ראה את הרכב זז אך לא ניתנה עדות ברורה כי הרכב היה מונע והקטין נהג בו הלכה למעשה.

השוטר טען כי מיד כאשר הקטין הבחין בו הוא עצר את הרכב ויצא ממנו תוך שניגש לחלון הרכב שלצד הנוסע.

כאשר השוטר עצר את הניידת וביקש לשוחח עם הקטין, ברח הקטין מהמקום ועד לרגע זה אין בידי המשטרה פרטים באשר לזהות הקטין, גילו או כשירותו לנהוג ברכב.

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

הנאשם אישר כי המדובר אכן ברכבו וכי בנו בשיחה עימו אישר כי אכן היה ברכב ודירדר אותו.

הנאשם טען כי מפתחות הרכב היו אצלו, כי לא נתן לבנו את מפתחות הרכב בשום שלב וכי אין הוא יודע כיצד בנו הזיז את הרכב שכן מעולם מפתחות הרכב לא היו בידי הילד.

יחד עם זאת אישר הנאשם כי הוא השאיר את הרכב ללא נעילה ופתוח ליד ביתו.

שקלתי את הראיות שהציגה המדינה והגעתי למסקנה כי עבירה בניגוד לסעיף 10 (ב) לא הוכחה על ידי המדינה.

אין בתיק כל ראייה המראה מה גילו של הנוהג לכאורה ברכב, אין כל ראייה האם הרכב היה כלל מונע עת ישב בו בנו של הנאשם ולמעשה אלמלא אישר אביו של הנאשם כי בנו חסר רשיון נהיגה, הרי שגם בנושא זה לא הציגה המדינה כל ראייה.

אין כל ראייה בתיק המראה כי הנאשם מסר את הרכב לבנו או התיר לו נהיגה ברכב.

ההפך הוא הנכון, הנאשם טען כי מפתחות הרכב מעולם לא ניתנו לבנו.

אשר על כן, אני מחליט לזכות את הנאשם מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10 (ב) בפקודת התעבורה.

יחד עם זאת, ובהתאם לסעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי, הוכיחה המדינה כי רכבו של הנאשם הושאר ללא השגחה כאשר הוא פתוח ומאפשר גישה חופשית לבנו של הנאשם.