מדינת ישראל נ' מגנדף(עציר) ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשת ב"כ נאשם 1, עו"ד מ. שרמן, לבטל ארבעה !! מועדי הוכחות לימים: 2, 11, 16, 19 לחודש יוני שנה זו. מועדי שמיעה שנקבעו לכל היום !! בין השעות 09:00 עד 15:00.

הסניגור מנמק בקשתו ברצונו להיפגש עם ב"כ המשיבה כדי לנסות ולייתר שמיעת ראיות.

עוד הודיע הסניגור כי הוא מסכים להארכת מעצרו של הנאשם בשל בקשתו זו, בשתי הארכות מעצר נוספות, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות איפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

נימוק נוסף בפי הסניגור נעוץ בקיומו של חומר חקירה רב הכולל קלטות לצפייה, כך שיתקשה, לדבריו, לעמוד בלוח הזמנים "בין כה".

לפיכך ביקש הסניגור, בתזכורת הקבועה ליום 12/5/13 "להצהיר בפני בית המשפט הנכבד על ייצוג וכן הסכמה למעצר עד תום ההליכים...", כאמור לעיל.

הסניגור מבקש לקבוע תזכורת נוספת בחודש יולי.

כבר בישיבת 24/3/13 הצהיר הסניגור כי הוא מייצג את נאשם 1 והתחייב להמציא יפוי-כח תוך שבועיים. ביום 9/4/13 שלח הסניגור "הודעה" בה ציין כי החתים את לקוחו על יפוי-כח כנדרש, אך שכחו בין כותלי כלא צלמון, שם ביקרו, והודיע כי יצהיר על הייצוג בתזכורת הקבועה ביום 12/5/13.

בהחלטתי בקשר ל"הודעה" זו, מיום 9/4/13, ציינתי כי לא די בהצהרה והוריתי שוב לסניגור להגיש בישיבה מיום 12/5/13 או לפני כן, יפוי-כח כדין, דבר שלא נעשה.

העובדה כי הסניגור מסכים לשתי הארכות מעצר אינה יכולה להועיל, וביטול ארבעה מועדי הוכחות בעומס בו מצוי בית המשפט, מכפיף למעשה את יומנו של בית המשפט ליומנו של הסניגור ועלול לגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר מאוד. ועוד יש לזכור כי דחייה זו משאירה את נאשם 2, המואשם בעבירות קלות יותר מן העבירות בהן מואשם נאשם 1, כ"בן ערובה" לדחיות המבוקשות ע"י ב"כ נאשם 1.

המועדים לחודש יוני נקבעו בדי עמל, אף שבית המשפט רצה לקבוע מועדים מוקדמים יותר, שלא התאימו לסניגור. כבר אז היה מודע הסניגור להיקף חומר החקירה בתיק זה.

אמנם צעדו של הסניגור, המעוניין לשוחח עם ב"כ המאשימה בדבר ייתור שמיעת ראיות בתיק זה הוא צעד ראוי אך עליו לעשותו בפרק הזמן – הארוך – שעוד נותר עד לתחילת שמיעת הראיות.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: