מדינת ישראל נ' מגומייב(עציר)

החלטה

1.המשיב הואשם בעבירות של הפרת הוראה חוקית ואיומים.

לטענת המבקשת בתאריך 25/07/10 בשעה 04:15 הגיע המשיב לדירת המתלוננת שהייתה ידועה בציבור שלו, ברחוב הרב ברזני 1 בטירת הכרמל, הקיש על דלת ביתה ואף איים עליה.

בתאריך 06/07/10, במסגרת תיק מעצר, ובמעמד המשיב, הורה בית משפט השלום בחיפה על שחרורו של המשיב ממעצר, בין היתר בתנאי של הרחקה מהמתלוננת. ועל כן, טוענת המבקשת בהגעת המשיב לדירת המתלוננת יש משום הפרת הוראה חוקית.

על פי כתב האישום, המשיב אף איים על המתלוננת בביטויים המפורטים בכתב האישום.

2.בדיון שהתקיים בפניי חזר ב"כ המבקשת על נימוקי הבקשה, הפנה לחומר החקירה, הציג פסיקה התומכת בטיעוניו וטען כי אין חלופה למעצר.

3.ב"כ המשיב טען כי אין ראיות לכאורה וכי אין סיכוי סביר להרשעה. ב"כ המשיב טען כי לא ניתן לסמוך על גרסת המתלוננת אשר נסתרת בראיות אחרות.

לדבריו, המשיב הגיע בטעות לבית המתלוננת, כאשר היה שיכור במקום להגיע לבית אימו.

לטענת ב"כ המשיב, המתלוננת מתנכלת למשיב, ואף תקפה אותו הן באירוע נשוא האישום

והן באירוע קודם, ולא ניתן להתעלם מהפגיעה במהימנותה ומליקויי החקירה בעניין זה.

4.לאחר שעיינתי בתיק החקירה ובעדויות אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה של הפרת הוראה חוקית, אך אני מקבלת את עמדת הסנגור לפיה אין ראיות לכאורה ביחס לעבירה של איומים.

ביחס לאיומים, העדות היחידה בתיק המייחסת למשיב איומים כלפי המתלוננת היא מפיה של המתלוננת עצמה.

השוטרים שהגיעו למקום לא שמעו איומים כלפי המתלוננת אלא רק קללות.

המתלוננת ציינה בעדותה כי בדירתה נכח אדם נוסף – העד דוד אטיאס, אשר לדבריה "כן, הוא שמע וראה הכל", וציינה כי אותו עד הוא שכן שלה שהגיע לדירתה בשעה 03:30 לצורך שיחה על חובה של המתלוננת אליו, אולם אותו עד לא תמך בגרסת המתלוננת, ציין כי לא ראה ולא שמע כלום, כי ישן כל הזמן וכי הדבר היחידי ששמע הוא שהמתלוננת העירה אותו וביקשה ממנו לפתוח את הדלת לשוטרים, כי פחדה.

סתירות אלה מחד גיסא והעדר תמיכה בגרסת המתלוננת, מאידך גיסא, משמיטים את הקרקע מתחת לעבירה של איומים.

5.לא אלה פני הדברים ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית.

בתאריך 06/07/10, במסגרת תיק מ' 2-6-7-10, ניתנה החלטה על ידי כב' השופט שר, בהסכמת הצדדים, לפיה ישוחרר החשוד – המשיב בפניי- בתנאים הבאים: "הרחקה מהמתלוננת למשך 30 יום, ובלבד שלא יתקרב אליה ממרחק שלא יקטן מ-100 מ'. אי יצירת קשר, לא במישרין ולא בעקיפין, עם המתלוננת". להבטחת קיום התנאים הוחתם המשיב על ערבות עצמית בסך 5,000 ₪ והתחייב להתייצב במשטרה בכל עת שיידרש.

והנה, בתאריך 25/07/10, הגיע המשיב לדירת המתלוננת והתרחשו האירועים המפורטים בכתב האישום.

6.המשיב טען בחקירתו כי הגיע בטעות לבית המתלוננת כי היה שיכור, וכי סבר שהגיע לבית שלו ברחוב דקר 20. תמיכה בגרסתו נמצאה בעדותו של חברו שהיה עימו, העד חיים ראובן דניאל וייסלר.

המתלוננת לעומת זאת, טוענת כי המשיב ידע היטב שהגיע לביתה, שכן, קרא בשמה – "רחל", ואמר לה "רחל תפתחי, רחל תפתחי, אני אהרוג אותך, אני ארצח אותך". תמיכה בעדותה של המתלוננת ניתן למצוא בדו"ח הפעולה של השוטר אסף דקל שציין כי כשהגיע למקום הבחין במשיב יושב במקום מוסתר בבניין, בקומה הרביעית, וכשנשאל על ידי השוטר מה הוא עושה במקום, השיב כי הוא "מחכה שרחל תפתח לו את הדלת והיא לא פותחת".