מדינת ישראל נ' מאזן(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.כנגד המשיב הוגש, בתאריך 04.12.11, כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

3.על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 29.11.11, נמצא המשיב, שהינו תושב השטחים, ברח' אלנבי בחיפה וזאת ללא היתר כחוק.

4.למעשה, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי לנאשם אין היתר שהייה כדין. יחד עם זאת, מעיון בחומר החקירה וכן כעולה מטיעוני ב"כ המשיב, עולה כי המשיב שוהה בישראל מזה שנים רבות. על פני הדברים, וטענות אלה לא נסתרו, אמו של המשיב הינה אזרחית ישראל תושבת חיפה וכך גם אחיו ואחותו. בנוסף, למשיב יש בת במשפחת אומנה בחיפה.

5.ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לפרוטוקול דיון שהתקיים בתיק עמ"י 48802-07-10 שהתקיים בתאריך 28.7.10 בפני סגן הנשיא, כב' השופט אילן שיף, בבית המשפט המחוזי בחיפה. עיון בפרוטוקול מעלה, כי המבקשת היתה מודעת אז למצבו של המשיב וכן צויין שם מפי ב"כ המבקשת (באותו הליך המשיבה), כי: "החשוד נמצא למעשה במעין "תפר", מצד אחד מעמדו בארץ לא ברור ומצד שני יש חשש שאם הוא יועבר לשטחים, הוא עלול להיפגע". עוד עולה, כי ניתנה למשיב שהות של 90 יום להסדיר את מעמדו בארץ, אולם ככל הנראה הוא לא עשה דבר בנידון ועל פני הדברים המשיב "מתגלגל" ממעצר למעצר.

6.עוד הפנה ב"כ המשיב לפנייה לועדת מאויימים בלשכת מתאם הפעולות בשטחים. בחודש אוקטובר 2010 נטען שאמורה להתכנס ועדה, אולם לא הונח בפניי כל מידע מה עלה בנידון.

לא מן הנמנע, כי גם בהקשר זה הזניח המשיב את ענייניו.

7.למשיב יש אומנם הרשעות קודמות – 4 במספר – אך כולן הן רק בנושא של כניסה לישראל שלא כחוק. (הרשעתו השניה הינה גם בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אולם על פני הדברים נראה כי זו עבירה נלווית לעבירת הכניסה). אין למשיב מאסר על תנאי.

8.המבקשת טענה כי מדובר במקרה בו יש לעצור עד תום ההליכים וזאת משום החשש מהימלטות והמסוכנות הטמונה בעבירה זו. מנגד, הפנה ב"כ המשיב לכך, כי מדובר במי שמרכז חייו הוא בישראל, אין כל חשש מהימלטות וכי משפטו צפוי להימשך זמן רב יחסית על רקע רצונו לנסות ולהסדיר את ענייניו האזרחיים ועל רקע טענת הצורך, שאותה הוא מתכוון להעלות.

9.אין מחלוקת, כי, ככלל, כאשר מובאים ענייניהם של תושבי שטחים, המואשמים בכניסה שלא כחוק לישראל, הרי בהעדר נסיבות חריגות, יש להורות על מעצרם.

הדבר הוא פועל יוצא מהחשש הטבוע להימלטות מאימת הדין. יחד עם זאת, אין מדובר בכלל ברזל ובמקרים החריגים המתאימים, ניתן לסטות מכלל זה.

10.דומני, כי המקרה שבפניי הינו אחד מאותם חריגים. המשיב, הגם שהינו שוהה שלא כחוק בישראל, הרי הוא אחד שמרכז חייו בארץ מזה שנים רבות. בני משפחתו הגרעינית הינם אזרחי ישראל. הקשר שלו, על פני הדברים, לרשות, הינו קשר מרוחק.

11.בחינת עילות המעצר מעלה, כי למעשה לא מתקיימת ברמת הוודאות הנדרשת, אף לא אחת מעילות המעצר. איני סבור כי יש חשש אמיתי להימלטות המשיב מהארץ. ברור הוא כי העונש לו הוא צפוי – במידה ויורשע – אינו כזה המצדיק הימלטות ממרכז חייו. בהעדר עבירות אחרות (כגון עבירות רכוש, סמים, אלימות וכיוצ') הרי גם לא מתקיימות עילות מעצר אחרות.

12.לצד השחרור, יהיה ניתן להורות על הפקדת סכום כסף משמעותי יחסית ובמקביל התייצבות במשטרה.

13.סוף דבר – אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

13.1הפקדת סכום של 4,000 ₪ במזומן.

13.2התחייבות עצמית על סך 10,000 ₪.

13.3התחייבות צד ג' על סך 10,000 ₪.

13.4התייצבות במשטרת חיפה פעם בשבוע, כל יום א', בין השעות 08:00 – 10:00.