מדינת ישראל נ' לסרי(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מס' אישומים בעבירות רכוש ורכב, עבירות של החזקת סמים ועבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה תחת השפעת סם מסוכן.

ב"כ המשיב לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדיון שבפני התמקד בשאלת חלופת המעצר.

ב"כ המשיב עתרה לאפשר למשיב להשתלב בהליך גמילה במסגרת הליך המעצר וזאת תוך שלטענתה מתקיים החריג המוכר בפסיקה, לפיו בית המשפט יאפשר הליך גמילה אף בשלב המעצר שעה שהובאו בפניו ראיות כי המשיב החל בצעדים אופרטיביים לשילוב בהליך גמילה, עוד טרם מעצרו.

לתמיכה בטענתה, הציגה ב"כ המשיב, מסמכים מהם עולה כי המשיב פנה לקהילה הטיפולית "רמות יהודה" וכי אף השתתף בועדת קבלה בתאריך 09/12/09 ונמצא מתאים לשילוב בקהילה.

עוד הציגה תדפיסי בדיקות רפואיות שערך, לצורך קליטתו בקהילה, ואישור הקהילה כי יוכל להקלט שם ביום 16/03/10.

ב"כ המבקשת התנגדה לשחרורו של המשיב לטיפול בקהילה סגורה לנפגעי סמים. לדבריה, הליך הגמילה אינו מתאים לשלב המעצר והלכה פסוקה היא כי הליך שכזה מקומו בתנאים המתאימים בלבד בשלב ריצוי העונש.

לדבריה, מדובר במשיב מכור לסמים מזה שנים ארוכות, בעל עבר פלילי מכביד ביותר, החוזר ועובר עבירות למרות מאסרים ממושכים בפועל שנגזרו עליו, ומאסרים מותנים התלויים כנגדו. ועל כן ומשום הגנת הציבור והחשש ממסוכנותו יש להותירו במעצר עד תום ההליכים.

נדמה כי החזקת המשיב במוסד גמילה, אינה עונה על המסוכנות הנשקפת מפניו.

עוד הפנתה ב"כ המבקשת לגזר דין שניתן בעניינו של המשיב בתיק פלילי 3763/05 ממנו עולה כי המשיב לא המצליח להשתלב ולהתמיד במסגרת טיפולית סגורה בעבר.

כשלעצמי סבורה אני כי אכן נשקפת מסוכנות של ממש מפני המשיב. עברו הפלילי המכביד של המשיב משתרע על פני שנים ארוכות וכולל בחובו עשרות עבירות אם לא למעלה מכך בעבירות מתחום הרכוש, עבירות אלימות, עבירות על חוקי התעבורה, הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת חוקית, עבירות נשק, ועבירות סמים.

זאת ועוד, כנגד המשיב תלויים ועומדים כתבי אישום המייחסים לו גם הם שורה ארוכה של עבירות סמים ורכוש. וגם כתב האישום המצוי בפני יש בו ללמד על מסוכנות ממשית הנשקפת מפני המשיב, שעה ששב ומבצע עבירות רכוש, ושולח ידו ברכוש הזולת, ושעה שלא מהסס הוא לנהוג ברכב כשהוא פסול מנהיגה וחמור מכך, כשהוא תחת השפעת סמים.

נוכח כל הנסיבות הללו, מן הדין היה כי אורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כבר בשלב זה. התנהלות המשיב מלמדת לכאורה על העדר מורה מפני החוק, והדבר מעצים את מסוכנותו. ספק בעיני אם טענתו של המשיב כי החל בהליך גמילה מסמים, על דרך פניה לקהילה, יש בה די על מנת לאפשר או אפילו לבדוק אפשרות שילובו בגמילה, זאת נוכח העובדה כי גם לאחר שפנה לקהילה, שב וביצע עבירות חמורות.

סטייה מהכלל לפיו הליך גמילה אינו מתאים לשלב המעצר, אפשרית רק במקרה חריג שבו ראשית החל הנאשם בהליך גמילה טרם ביצוע העבירה בגינה נעצר, ושנית ואף חשוב מכך, הליך זה מצביע על הצלחה או קיימת ערובה מספקת אחרת להצלחת ההליך, לאור תנאים מוכחים המצביעים על הסתברות גבוהה שכזו. בענין זה ראה בש"פ 625/07 מפי כב' השופטת פרוקצ'יה.

העובדה כי המשיב שב וביצע עבירות לאחר שפנה למוסד הגמילה, מעמידה בספק גדול את סיכויי הצלחה של ההליך או הסתברות גבוהה להצלחתו.

יחד עם זאת לא אסגור את הדלת כבר בשלב זה, בפני המשיב, ואאפשר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו וזאת מבלי שיש בדבר כדי להצביע בכל צורה או אופן שהוא על התוצאה בסופו של הליך ומבלי לטעת תקווה כלשהי בליבו של המשיב.

סבורה אני כי טיפול גמילה, צריך להיות בפיקוח שירות המבחן מתחילת ההליך ועד סופו, וטרם שבית המשפט שוקל אפשרות שימוש בחריג, צריכה להתקבל המלצת שירות המבחן המתייחסת להתאמת הנאשם להליך גמילה, לסיכויי ההצלחה, להליכים קודמים שנעשו בעניינו, ולמידת האמון שניתן לתת במשיב כי יתמיד בהליך קשה שכזה.

יש צורך כי מסגרת שיקומית של גמילה, תבחן ביסודיות הן על רקע עברו של המשיב, והן על רקע החלופה המוצעת.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת, ודוחה את הדיון בעניינו לצורך קבלת תסקיר שירות המבחן ליום 08/04/10 בשעה 11:30, בפני.