מדינת ישראל נ' לנקרי דקל

החלטה

בתיק זה העלתה הנאשמת, בסיום פ]רשת התביעה, טענת "אין להשיב לאשמה", לפי בסיף 158 לחסד"פ. הטענה מבוססת על כך שלדברי הסנגור אין ראיות ולו לכאורה להוכחת היסוד הפיזי של נהיגת הנאשמת ברכב.

לשם בחינת הטענה יש לקבוע האם הביאה המאשימה ראיות לכאורה להוכחת האשמה, וכבר נקבע כי עוצמת הראיות לכאורה לצורך סעיף 158 נמוכה משמעותית מעוצמתן הדרושה לשם מעצר עד תום ההליכים. לפיכך, טענת אין להשיב לאשמה תתקבל במקרים בהם לא יוכלו הראיות להביא להרשעה אפילו יינתן בהן אמון מלא, ולא תוכל להתקבל מקום שקיימות ראיות ולו דלות ובסיסיות.

במקרה דנן, קיימות ראיות לכאורה המבוססות על שני אדנים: האחד, עדותו של השוטר מחמוד סאבק ושני אימרתה של הנאשמת עצמה בפני השוטרת מואיסי.

אמנם ניתן למצוא ליקויים במזכר שערך השוטר סאבק והסנגור הציע לכאורה על סתירה בין הזמנים שנרשמו על ידו, כאשר במקום אחד נרשם 22:31 ובמקומות אחרים 23:31 (או 23:35). כמו כן, המזכר שרשם השוטר אינו כולל אמירה מפורשת כי הבחין בנאשמת נוהגת.

יחד עם זאת, השוטר הסביר בעדותו כי שאלת הזמנים הינה טעות מצידו ובעניין נהיגתה של הנאשמת עמד על כך שהיא הגיעה בנהיגה למחסום בו עמד – "זה מחסום, נבדק רכב מסוג רנו", ובהמשך "רשמתי שניגשתי לנהגת. אז מה זה אומר? שהיא נהגה".

טענות הסנגור כי הדברים אינם עולים בהכרח מהכתוב ואין לקבל את עדותו של השוטר סאבק עשויות להיות יפות לסיכומים בסופו של דבר, אולם אין לקבלם בשלב זה בו נבדקת הטענה מתוך הנחה כי העדות תזכה לאמון מלא.

מעבר לכך, קיימת אימרתה של הנאשמת עצמה בפני השוטרת מואיסי, ממנה עולה לפחות ראשית הודאה בנהיגה, ובוודאי שאין בה טענה כי לא נהגה ברכב. השוטרת מואיסי נחקרה ולא נטען כי הדברים שרשמה אינם משקפים את אימרת הנאשמת, אשר אף חתמה עליה.

אשר על כן, אין בידי לקבל את טענת הנאשמת בדבר כי אין עליה חובה להשיב לאשמה.

התיק נקבע לישיבת תזכורת בנוכחות הצדדים ליום 2.9.12 בשעה 11:00, לשם מתן הוראות באשר להמשך ניהול ההליך ושמיעת פרשת ההגנה, אם לא ישכילו הצדדים להגיע להסדר.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: