מדינת ישראל נ' לייזנר

הכרעת דין

לנאשם מיוחסות עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, לפי סעיף 218 רישא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, שיווק ביצים שלא כדין, לפי תקנות 2,4,6,7,9 לתקנות בריאות הציבור ( מזון ) ( שיווק ביצי מאכל ), תשנ"ד – 1994, וסעיפים 22ו- 23 לפקודת בריאות הציבור ( מזון )( נוסח חדש ), תשמ"ג – 1983, והחזקה והובלה של ביצי מאכל שאינן חתומות, בניגוד לכלל 15(ה) לכללי המועצה לענף הלול ( הסדרת ייצור מיון ושיווק ), תשכ"ח – 1968, וסעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול ( ייצור ושיווק ), תשכ"ד- 1963, בכך שביום 16/7/08, בשעה 8:30 לערך, ברח' הגעתון בנהריה, החזיק הנאשם, ברכב מסוג רנו מס' 13-499-16 ( להלן- "הרכב" ), לשם שיווק והפצה, 930 ביצי תרנגולת ב- 31 תבניות, כשהביצים לא נארזו באריזה סגורה, לא מוינו בתחנת מיון, לא סומנו בתאריך אחרון לשיווק, לא היו חתומות בחותמת קבלן מורשה לשיווק ולא הוחזקו בקירור כפי שקובע הדין.

בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בעובדות ובאשמה.

עד התביעה, הפקח מר בכור צחי ( להלן- "בכור" ), ציין בדוח הפעולה שערך ביום 16/7/08, שהוגש וסומן ת/2, כי במועד זה, בהגיעו לרחוב הגעתון בנהריה, ובהיותו בתוך רכבו, הבחין בנאשם מוריד מהרכב הנ"ל תבניות ביצים, מניח אותן על הרצפה, ומכסה אותן בסדין כחול, וכן הבחין ב- 10 תבניות של ביצים לא חתומות המונחות על הדוכן.

התבניות נתפסו, ובהמשך, הושמדו.

בגיליון השמדת מזון, שהוגש בהסכמת הנאשם וסומן ת/5, מציין ד"ר עופר גולדשטיין כי הביצים שבתבניות הנ"ל היוו מזון העלול להזיק לבריאות הציבור ואינו ראוי למאכל אדם.

בעדותו בפניי ציין בכור כי הוא שצילם את התמונה, שהוגשה וסומנה ת/4, והוסיף כי הרכב הנראה בתמונה הינו רכבו של הנאשם, שאישר זאת באוזניו, וכן ציין העד:

" באותו זמן תצפתי עליו וראיתי שהוא מוריד תבניות ביצים, נגשתי אליו והתחלנו לשאול אותו שאלות ".

( עמוד 2 שורות 22-24 לפרוטוקול ).

בהמשך העיד כי:

" הייתי במרחק קרוב כאשר ראיתי אותו מוריד את התבניות. עמדתי ברחוב איפה שהחננו את האוטו, הייתה עליי מצלמה ".

( עמוד 3 שורות 10-11 לפרוטוקול ).

עדותו הנ"ל של בכור הייתה מהימנה, עקבית, כנה, ונעדרת סתירות ותמיהות של ממש. לשאלה, מדוע לא צילם את הנאשם מוריד את תבניות הביצים מרכבו, השיב בכור כי:

" לא צלמתי אותו מוריד את הביצים, כי המצלמה הייתה בתוך האוטו ולאחר שראינו שהוא מוריד את הביצים צלמנו את הביצים ".

( עמוד 3 שורות 12-13 לפרוטוקול ).

היינו, העד לא הספיק לצלם את הנאשם מוריד את התבניות מהרכב, ומשהבחין אותו עושה כן, צילם את התבניות לאחר שהונחו שם, וכן את מספר הרישוי של הרכב.

ההסבר הנ"ל של העד היה מהימן, סביר ומשכנע.

עיון בתמונה, ת/4, מגלה כי, על הרצפה הונחו מספר תבניות של ביצים, בסמוך לרכב הנ"ל, שהנאשם אישר כי לוחית הרישוי הנראית שם שייכת לרכבו. התמונה הנ"ל הינה ראיה התומכת בעדות הראיה של הפקח בכור, לפיה, הוא ראה את הנאשם מוריד את התבניות מהרכב המצולם בתמונה, ומניח אותן על הרצפה, במקום המצולם, בצמוד מאוד לדלת הרכב, כפי שמתועד בתמונה הנ"ל.

בכור העיד כי הוא גבה את הודעתו של הנאשם מיום האירוע, שהוגשה וסומנה ת/1, והדבר בוצע במקום ביצוע העבירה, וכי הנאשם סירב לחתום עליה ( עמוד 3 שורות 3-4 לפרוטוקול ).

הנאשם העיד כי הוא לא מכיר את הפקח הנ"ל וזה לא ניגש אליו במקום הרלבנטי ( עמוד 4 שורה 9 לפרוטוקול ). כן הוסיף כי איש לא ניגש אליו באותו יום, שעה שמספר אנשים שאלו למי שייכות תבניות הביצים שנתפסו. עדותו זו של הנאשם אינה עולה בקנה אחד עם דבריו הוא, שציין בתשובתו לכתב האישום, בישיבת יום 13/5/10, לפיהם: