מדינת ישראל נ' ליברטי

החלטה

ביום 6/8/10 הובא המשיב בפני בית המשפט קמא, כב' השופטת מרינה לוי, כשהעוררת ביקשה לעוצרו, בשל חשד כי הפר תנאי מעצר בית אשר בהם היה נתון בכך שלא נמצא בביתו משערכה המשטרה ביקורת בימים 9/7/10 ו- 26/7/10.

עוד נחשד המשיב כי באותו היום בשעה 11:30, משבאו שוטרים לבדוק את קיום תנאי שחרורו בביתו והתפתח דין ודברים עם השוטרים, הוא איים עליהם, תקף אותם והפריע להם בתפקידם.

בית המשפט קמא מצא שבשל ההפרות הקודמות ראוי היה להגיש בקשה ל"עיון חוזר" ועל כן, בשל טענות אלה לא מצא לנכון לעוצרו. כדי לדון בעיון חוזר אשר בית המשפט קמא חשב שיוגש ביום 8/8/10, הורה הוא למשיב להתייצב בבית המשפט קמא במועד זה בשעה 8:30. אולם, מסתבר היום כי עיון חוזר לא הוגש.

בקשר לחשד הנוסף הנעוץ בהתנהגותו הנטענת של המשיב כלפי השוטרים, החליט בית המשפט קמא, אף כי התרשם שיש חשד סביר כי ביצע את העבירות, שלא לעוצרו מכיוון שלא מצא כי יש עוד פעולות חקירה לעשותן בקשר לחשד זה.

בית המשפט קמא דחה בקשת העוררת לעכב ביצוע השחרור ל- 48 שעות, כי ראה בה כמי שנדרש לשבת כ"ערכאת ערעור" (כך במקור) על החלטותיו שלו עצמו.

הואיל וההפרות הנטענות בוצעו ב- 9/7/10 וב- 26/7/10 ומשלא הוגש עיון חוזר כפי שעלה מהחלטת בית המשפט קמא, טוב עשה בא-כוחה המלומד של העוררת שקיבל את הצעתי לחזור מן הערר.

דא עקא, שנתבקשתי להביע דעתי בשאלת עיכוב הביצוע ואומר, כי נראית לי טענת ב"כ העוררת לפיה הבקשה לעיכוב ביצוע אין משמעותה כאילו בית המשפט היושב על מדין משמש כערכאת ערר על החלטותיו אלא, מאפשרת היא, כמצוות החוק, בחינה נוספת של החלטת השחרור על ידי ערכאת הערר, תוך היות החשוד במעצר.

לכן, על פי הדין, רשאי בית המשפט קמא המעכב שחרורו של חשוד לעשות זאת למשך 48 שעות וכבר פסקתי בעבר שבדרך כלל, ובמיוחד כשמדובר בשחרור לאחר שהוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, וכדי לאפשר לבית המשפט של ערר לקבוע מועד לדיון שלא בלחץ זמנים, לעכב את השחרור ל- 48 שעות.

אולם, אין חובה בכל מקרה לעכב למשך 48 שעות וישנם מקרים, כמקרה הנוכחי, בו ראוי היה לעכב את שחרורו של המשיב לפרק זמן של שעות ספורות וליתן בידי העוררת סיפק להגיש ערר לבית המשפט המחוזי.

סופו של דבר, אני מוחק את הערר לבקשת ב"כ העוררת ובהסכמת הסניגור.

הזהרתי הזהר היטב את המשיב לבל יפר, קלה כחמורה, את תנאי שחרורו.

ניתנה והודעה היום כ"ט אב תש"ע, 09/08/2010 במעמד הנוכחים.

משה גלעד, שופט

קלדנית: ליאת פ.

הוקלד על ידי: ליאת פנקר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: